|
|
עמוד:7
עין בוחנת עם התמשכות המשבר הכלכלי בקיבוץ חדרה אליו בהדרגה ההכרה שאין זה משבר קצר מועד, אלא שמעתה והלאה יש ללמוד לחשוב אחרת ולפעול אחרת . בקרב כלל חברי הקיבוצים התחילו להישאל שאלות קשות, שאלות כמו האם אין הפרוייקט החברתי הזה יקר מדי לנו, האם אפשר לקיימו, באיזה תנאים, מה הם הסיכויים והסיכונים ? חוסר הביטחון והאי ודאות ליוו מאז בקביעות יותר מבעבר, כל מחשבה, כל דיון, כל התלבטות בתחום האישי, הקהילתי והתנועתי . בסיס הלגיטימציה של הקיבוץ החל להתערער, הן בקיבוץ עצמו מצד החברים, ביחס שבין החברים לתנועה, והן ביחס שזכה לו הקיבוץ מצד החברה הישראלית ומצד מוסדות השלטון ) בייחוד בזמן שלטון הליכוד ( . חברי הקיבוץ התחילו לפקפק בצדקת הדרך, ביתרונותיה, במשימות שיש למלא לנוכח הכשלונות שהם חוו . החברה הישראלית עברה מאוריינטציה קולקטיביסטית לאוריינטציה אינדיווידואליסטית; עם השנים, פחתה הלגיטימציה שהייתה לקיבוצים ולתנועה ההתיישבותית ) ושהייתה מלווה בהטבות כלכליות מצד השלטון ( וגם הדבר הזה הוסיף להעמקת המשבר ] עוד בנושא זה אצל : אברהמי ) 1992 ( , פווין ) 1992 ( , דיוני צוות החשיבה ) 1991 ו 1992 ( Ben RafaeM ) 1991 ( [ . מדובר בשלושה מעגלים, המשתנים בעת ובעונה אחת ומתוך קשרי גומלין ביניהם : המעגל האישי של כל פרט, המעגל הקהילתי של כל קיבוץ בנפרד, והמעגל התנועתי המאגד את כל הקיבוצים . בכל תחום משתנה הקיים, המוכר, ובכל רמה יש אפוא להסתגל למציאות שונה . תהליכי השינוי המהירים נעים בכיוון של הפרטה רבה יותר ויותר ) בתחום התקציבים, אחריות הפרט ( , של העברת פונקציות אל המשפחה, של דגש חזק ועיקרי ברווחיות ופרנסה, ושל צמצום התלות של החבר בכלל צמצום היחד . מערכת יחסי הגומלין שבין הפרט לכלל נבחנת, למעשה, מחדש וחוזה חברתי חדש, שגם הוא איננו סטטי, אלא דינמי ונתון כל הזמן לשינויים, הולך ומתנסח . השאיפה היום היא לחוזה מצומצם ומוגדר הרבה יותר, שמסיר מהכלל מידה רבה של אחריות לפרט בתחומים כמו : עבודה, לימודים, שירותים מסוימים, ובקיבוצים אחדים, גם במקצת תחומי
|
|