|
|
עמוד:13
מתי מורגנשטרן 13 פרנסה הייתה מצויה בשפע בעיירה שלנו . הנוצרים, רובם הגדול, התפרנסו מעבודה במפעל לתיקון ושיפוץ קטרים ורכבות שהקימה בפשקאן החברה הרומנית הממשלתית . היהודים, לעומתם, עסקו במסחר . לא הייתה חנות אחת ברחובה הראשי של העיירה שבעליה לא היו יהודים . פרט חשוב שיש להזכיר הוא שאומנם אורח חייהם של אנשי הקהילה היה חילוני לגמרי, אבל הם לא התכחשו למורשת ולמסורת ושמרו על זיקה לארץ ישראל . עולים יהודים רומנים הגיעו לפלשתינה כבר עשר שנים לפני קונגרס בזל והתיישבו בראש פינה ובזיכרון יעקב, ותנועת "חיבת ציון", למשל, נטעה שורשים בפשקאן כבר לקראת סוף המאה ה - 19 . מתוך נתונים שמצויים בארכיון יוצאי איגוד רומניה בתל אביב, ניתן ללמוד שערב מלחמת העולם השנייה חיו ברומניה כשמונה מאות וחמישים אלף יהודים . למעלה ממחציתם, גברים, נשים וילדים, נמחקו מעל פני האדמה, תחילה בפוגרומים ובגלי הרג המוניים שנערכו בערי השדה וגם בערים הגדולות בוקרשט ויאשי מייד כשעבר השלטון לידיהם של גנרל יון אנטונסקו ומשמרות הברזל הרצחניים שלו . את שאר המלאכה השלימו הרומנים במהלך השנים שבאו אחר כך, כשהוחלט על ה"טיהור" הגדול . מאות אלפי יהודים מבסרביה, בוקובינה וטרנסניסטריה נשלחו למחנות המוות, כנראה משום שבמחוזות אלה התגוררו יהודים שזכויותיהם האזרחיות נפלו מאלה של אזרחים יהודים מה"רגאט", הממלכה הישנה . השאלה היא כיצד קרה שמחצית מבני הקהילה בכל זאת נותרו בחיים . ובכן, מתוך מחקרים שנעשו בנושא השואה ברומניה התבררו עובדות, שאין עליהן עוררין, שהוכיחו שקרואטיה ורומניה, שתי מדינות שנמנו עם בנות בריתה של גרמניה, נטלו על עצמן את הביצוע של רצח יהודים . ראשי המדינות האלו דאגו באופן ישיר ל"פתרון בעיית היהודים", ועשו כך שלא בהוראתם ושלא ביוזמתם של הכובשים הנאצים . יון אנטונסקו הכין תוכנית
|
|