|
|
עמוד:12
12 הים ואני, חיים שכאלה של המונרכיה העשירה נהנו מטובה, בעוד המיעוטים שהצטרפו לשטחה בעקבות הסיפוחים ייחלו ליום שבו אולי יזכו להיחשב "רומנים אמיתיים" . כשפרצה מלחמת העולם השנייה, איבד המלך השליט, קרול השני, חלק ניכר משטחה של ארצו, תחילה להונגריה של הורטי, ואחר כך לברית המועצות של סטאלין . שנתיים אחר כך, ב - ,1940 נאלץ קרול לוותר על כיסאו בגלל כישלונותיו הפוליטיים, ובנו מיכאי הראשון ירש אותו . כך או כך, על אף שרומניה הכריזה על ניטרליות, השלטון בפועל עבר לידיו של יון אנטונסקו, גנרל ימני קיצוני, אנטישמי ופאשיסט נאצי מובהק . הוא ו"משמרות הברזל" בפיקודו היו אחראים לרצח המוני של יהודים ושל צוענים ולהתמוטטות מוחלטת של "רומניה הגדולה", ה"רגאט" כפי שנקראה באותם ימים . תרומתה של רומניה לכוחות הנאציים הייתה אדירה, יותר מאשר כל בעלות בריתה גם יחד . במהלך שנות שלטונו של אנטונסקו רומניה הייתה ספקית של נפט, תבואה ומוצרי תעשייה לגרמניה ולמדינות הציר שעמדו לצידה . אין פלא, אם כך, שבעלות הברית ראו בה מדינת אויב לכל דבר והיא הפכה מטרה להפצצות ממוקדות . אני התחלתי את חיי שנים מעטות לפני שהתהפוכות האלו פקדו את רומניה . עיר מולדתי, פשקאן, הנמצאת בחלקה המזרחי של רומניה, היא עיירה לא גדולה בפרובינציה מולדובה . באותם ימים התגוררו בעיירה כשמונת אלפים או תשעת אלפים אנשים, מתוכם כאלף יהודים . רובם הגדול של היהודים היו חילונים, רק שתיים או שלוש משפחות דבקו בשמירת מצוות ההלכה, אבל הרב של העיירה, יהודה לייב פרידמן, היה מוערך וידוע גם מחוץ לגבולותיה של פשקאן, בעיקר בזכות אביו החסיד, הרבי מבוהוש, שכונה "הפאשקנער רבינר" .
|
|