|
|
עמוד:10
10 הים ואני, חיים שכאלה עדיין כילד, החיים הציבו בפניי אתגרים שגרמו לי להתבגר במהירות . מאוחר יותר, כשכבר הייתי מנוסה ובקיא בדרך שבה מתנהלים משאים ומתנים, גיליתי שסיגריות הן גם אמצעי פיתוי שאפשר להפיק ממנו תועלת, במיוחד בארצות שבהן הן היו, ואולי עדיין הינן יקרות המציאות . אבל על כך אספר מאוחר יותר, כשיגיע הרגע המתאים . פעמיים ניסיתי להפסיק לעשן . בפעם הראשונה הגמילה עברה לי בקלות, אבל כשנוכחתי לדעת שאין לי בעיה ממשית לוותר עליהן הרשיתי לעצמי להצית סיגריה אחרי ארוחה או אחרי כוס קפה, וחיש מהר חזרתי לסורי . היה לי חבר בג'מייקה, שכבר אינו בחיים . איש מיוחד ומוכשר ופעיל מאוד, יו"ר "ג'מייקה אייר" ויו"ר רשות הנמלים . הוא היה חבר נאמן שלי, גבר תאב חיים ואוהב אדם . יום אחד הוא בא לבקר אותי כשהוא נושא איתו קופסת עץ גדולה ששמי חרוט עליה והיא מלאה בסיגרים משובחים . "אלה," הוא אמר, "מזיקים לריאות הרבה פחות . " הרעיון מצא חן בעיניי, אבל הבעיה הייתה שהמשכתי לשאוף את העשן לתוך הריאות, ובעצם לא הייתה שום תועלת בשינוי שעשיתי . הייתי יכול לספר כאן על עוד הרגלים ותחביבים שאימצתי לעצמי במשך השנים, אבל אז תהיה ההקדמה ארוכה מדי לטעמי . גם בנאומים שנשאתי בפני קהל ניגשתי תמיד ישר לעניין והשתדלתי לא להאריך בתיאורים . כך נהגתי גם הפעם ובחרתי רק בחלק קטן מתוך המון הזיכרונות שנותרו במוחי חיים ובהירים כאילו קרו רק עכשיו . אתחיל, כמקובל, את יומן מסע החיים שלי בתיאור המציאות ההיסטורית שממנה מתחיל מסעי האישי . נולדתי בעיירה פשקאן ברומניה בשנת ,1934 לאבי מקס מורגנשטרן ולאימי ז'נט לבית פולק . יש לי אחות אחת שנקראה בילדותנו רוזה, אבל כאן בארץ שמה ורדה . היא מבוגרת ממני
|
|