|
|
עמוד:7
מתי מורגנשטרן 7 קודם כול, לפני שאתחיל לספר על עצמי, אני מרגיש צורך לחלוק עם קוראי הדפים האלה את ההתלבטות שהייתה לי עד שהגעתי להחלטה לעשות כך . במשך חודשים ארוכים הפצירו בי בני משפחתי וידידיי להעלות על הכתב את הסיפור האישי שלי, ואני סירבתי . "מה פתאום שאכתוב ? " שאלתי את עצמי ואותם . בכתיבה של ספר כזה ראיתי מין התפּארוּת, שבעיניי היא לגמרי מיותרת . אבל עובדה היא שבסופו של דבר השתכנעתי, והסיבה היא, כנראה, שאיני חושב שהרצון להתפאר במשהו הוא שגרם לי להחליט בחיוב, אלא שעם הזמן התחלתי לתהות ביני לביני אם האנשים שאני חי ביניהם ואוהב אותם יודעים עליי מה שאני רוצה שיֵדעו . במשך שנים הייתי עסוק בעבודה ובעשייה עד מעל לראש, ולא הרביתי לספר על עצמי . לא חשבתי על אפשרות שהקרובים היקרים לליבי היו רוצים לשמוע מה שאף פעם לא סיפרתי, אבל אינם יודעים מה הם אמורים לשאול . סיבה נוספת לכך שהתרציתי היא החשק שהתעורר בי להתנסות בהרפתקה לגמרי שונה מאלו שהתנסיתי בהן עד היום . התלבטות מסוימת הייתה לי בהתחלה, כשתהיתי ביני לביני אם כדאי לי לפתוח את הסיפור בתיאור ימי ילדותי המוקדמים, שבהם אירופה ידעה את התקופה הנוראה ביותר בתולדותיה, או דווקא בפרטים שעלולים להישמע חסרי חשיבות ושוליים כמו, למשל, ציון העובדה שאני "פְרִיק" של קפה אספרסו ושל משחקי כדורגל . הבאתי בחשבון שמשפט פתיחה כזה עלול להישמע
|
|