|
|
עמוד:8
הוויטליות, או הַחַיוּת ( élan vital ) הטמונה בתנועה האין-סופית של זרימת החיים, תנועה שמקנה לאדם את היכולת לשנות דפוסי חשיבה אוטומטיים ומקפיאים . שני מושגי יסוד אלו הם ציר עיון מרכזי במאמרה של שושנה זאבי "ריכרד וגנר - טריסטן ואיזולדה : התשוקה בראי תודעת הזמן" . מאמר זה בוחן כיצד השהות והוויטליות תורמים להבנת רעיון התשוקה באופרה של וגנר - תשוקה המניעה את היכולת של כל אחד מהגיבורים לבטא את ייחודו האינדיווידואלי . מקום מרכזי של מושג המֶשֶך עולה במאמרה של אלונה אפשטיין "בעקבות הזמן המרובד של אוליבייה מסיאן" . אפשטיין פורשת את מכלול ההיבטים על מהות הזמן כפי שביטא מסיאן בספרו המדריך לקצב, צבע ואורניטולוגיה ובוחנת את ההיבטים התיאורטיים של הזמן בשילובם עם התהליכים הקומפוזיטוריים ביצירותיו של מסיאן . המאמר השלישי בחוברת, שאף הוא מעלה את מושג המֶשֶך של ברגסון, נכתב על ידי יוחנן קנדלר - "בין חלום לזיכרון ברביעית המיתרים של אנרי דיטייה Ainsi la nuit " . קנדלר בוחן את השפעתו של ברגסון על הגישה האסתטית של דיטייה בנוגע לזיכרון המוזיקלי . דיטייה בחן את תעתועי הזיכרון והציג אותם ברשת סבוכה של רעיונות מוזיקליים, פרגמנטים ומצלולים הארוגים כשתי וערב בין הפרקים לאורך כל היצירה : הוא הסביר שמוטיבים המתפתחים בהדרגה לאורך היצירה מקנים הבהרה להבהובי הזיכרון המתעתע . שלושת המאמרים הבאים מציגים את תפיסת הזמן על פי שלוש טכניקות פואטיות : "הצֶבֶר הכרומטי", "הזמן המעגלי" ו"עקרון הפסקליה" . אלון שָב במאמרו "תחושת הזמן במוזיקה הכלית של הנרי פרסל" מאיר את התהליכים הקומפוזיטוריים מבעד לפריזמה של ה"צֶבֶר הכרומטי", המהווה טכניקה פואטית חשובה להבנת תנועת הזמן של היצירות הכֵֵּליות של פרסל . שב בודק אם המלחין האנגלי הנרי פרסל ( 1659 ‑ 1695 ) ראה בשילובם ההדרגתי של כל צלילי הסולם הכרומטי ( "הצֶבֶר הכרומטי" ) מטרה שיש לשאוף אליה במהלך היצירה המוזיקלית . אם כן, אזי תהליך השגת מטרה זו מהווה "ציר זמן" שלאורכו נפרשת היצירה, ותכנון השגת היעד נעשה כלי בידי המלחין לשליטה בזמן המוזיקלי . זאת ועוד, בהעדר תעודות היסטוריות המעידות במישרין על השימוש של פרסל בשילוב צלילי ה"צבר" הכרומטי, שָב פונה לאנליזה מוזיקלית ובודק כמה מיצירותיו המוקדמות של פרסל, בניסיון להבין את הצבר בהקשר של מערכת הצלילים הבארוקית, שהייתה שונה כמובן מזו רבד חתפ 8
|
|