|
|
עמוד:13
כמה דברים על אריק שפירא 13 רוי ליכטנשטיין . אבל הקריצה הביקורתית – פוליטית, הגיחוך השובבני אך המעורב והכואב, החספוס שהוא תעודה לענייניות - כל אלו מבדילים אותו מהקלות והחמקמקות של אמנות צפון – אמריקאית אלגנטית ומסוגננת . זה הצד הישראלי ואולי אפילו היהודי שבו . הוא רוצה לעקוץ כי הוא חייב - זה צורך אמיתי, וכל האמצעים כשרים . וכמובן, ישנה הפוליטיקה, או החשיבה הפוליטית / היסטורית ( אריק היה ידען בנושאים אלו כמעט כמו היסטוריון ) - שלפי הדרך שאני מפרש אותה היא מחולל התחלתי ביצירותיו . כך חדותו המוזיקלית, הניקיון והעידון הגדול שלו ביצירת הבדלים דקים וניואנסים מצאו את מקומם האסרטיבי בתוך אמירה כביכול קונקרטית, על נושאים שעל הפרק כאן ועכשיו, או "כאן ואתמול" שמסביר את "היום" . תמיד חשבתי שמוזיקה - או יצירת אמנות בכלל - היא – היא האמירה הפוליטית עצמה : הבחירה של אמן להציע לסובבים אופציה של חוויה מופשטת, פואטית ורוחנית . בדרך כלל, גיוס מוזיקה לטובת קידום אג'נדה פוליטית הופך את המוזיקה למשרתת מושפלת של שיח אחר שאינו אמנותי . בעניין זה ישנם יוצאים מן הכלל מועטים, והדרך של אריק היא אחת הדוגמאות לכך : באופן פלאי, הדחיפות של ההיגד הפוליטי מתפקדת אצלו כהכוונת הכלי, כיוצרת את הטון והחיוניות של היצירה . מראשית דרכו כמלחין היה טבוע בו יסוד המחאה ; מחאה נגד דברים רבים, אולי אף יותר מאלו שידע למנות : מוריו, שחשבו שהם עדיין חיים באירופה ; אובדן הדרך הפוליטית ; הפוליטיזציה של החיים בישראל ( "משפט קסטנר" ) - אלו ואחרים היו עבורו מחוללים של היגד לאקוני, אנטי – דרמטורגי, כביכול בוטה ויבש, כראוי לתרבות שמתחילה עכשיו . כל הפאר והמוניטין שיוצגו על ידי הסצנה המוזיקלית האמנותית בישראל נראו לו בעיקר כאשליה שאנשים הלוקים בה מתעלמים מהמציאות הסובבת אותם באמת . הדיסקורס המוזיקלי של אריק התפתח לרצף עצבני, קצבי של אותות צליל חסרי יומרה כביכול, אך חדים כתער . אפילו במלמול השולט ב"אופ – פיאנו" ( " off piano " ) , לדוגמה, מצטייר סוג של סתמיות אפרורית המאופיינת בניקיון ובדיוק, עד כדי הפיכתה של אפרוריות זו לבולטת בשל כך . זה ביטוי מובהק לכוחה של המוזיקה הזאת, שמצליחה לתפוס את הפעימה של הקיום ברמה כה בסיסית, עד שאפשר להגדירה כמעט כרמה הביולוגית של החיים . אריק אמר לי פעם : "לא מעניינים אותי ההבדלים הדרמטיים, הקונטרסטים הגדולים שבסוף דורשים תפיסה ופירוש פשטני אצל המאזין, אלא ההבדלים הקסומים בין מציאות לטכנולוגיה . למשל, בין אור השמש לאור של פנסי מכונית" . בהבדלים הדרמטיים, בקונטרסטים הגדולים, הוא ראה קיטש .
|
|