|
|
עמוד:12
ראובן סרוסי 12 המסגרת הגדולה והחשובה להשמעת יצירות חדשות הייתה הסדרה "מוזיקה בממד חדש" של קול ישראל, שהתקיימה במוזאון תל אביב בעריכת המלחינה העולה מארה"ב ג'ואן פרנקס וויליאמס . באותן השנים בוצעו יצירותיי הראשונות בסדרה הזאת, ומישהו סיפר לי ש"אריק אהב את מה שאתה עושה" . עדיין לא הכרנו אישית, אבל זה כמובן סיקרן אותי . זכור לי הביצוע הראשון של יצירתו ששמעתי בתחילת שנות ה – 80 - מוזיקה לקלרנית ו – 23 כלי מיתר . שמעתי יצירה חדה ונזירית ( לאוזניי ) , בטון אסרטיבי ונקי מכל גינונים, ומיד הרגשתי את ייחודה וכוחה . זה היה שונה מכל דבר אחר ששמעתי ממלחין ישראלי . עם הזמן הכרנו אישית . בשנות ה – 80 גרנו בשכנות כמה שנים, ומאז נהגתי לבקר אצלו לעתים מזומנות . נעשינו לחברים טובים וקרובים, המדברים על כל הדברים החשובים לנו, ובמרכזם אסתטיקה אמנותית ( לאן דווקא מוזיקה ) , פוליטיקה ו . . . כדורגל . 16 שנים הפרידו בין אריק וביני, הוא - צבר מקיבוץ אפיקים ומפתח תקוה, סלבריטאי של הברנז'ה האמנותית, המודע עד תום - בעיקר אז - לחשיבות הייצוג שלו עצמו בעיתונות ובתקשורת, ואילו ממני היו הדברים האלה רחוקים באופן טבעי . אך כל זאת לא מנע מאתנו חברות כנה ואמיתית . הוא היה אדם פשוט שאומר מה שהוא מרגיש ומרגיש מה שהוא אומר . כיום השיח בתקשורת סביב דמותו מועט מדי, לאחר מותו המוקדם יחסית . לדעתי, זו לא "אירוניה של הגורל" אלא ליקוי מאורות תרבותי . המוזיקה שלו, שלדעתי אין ישראלית ממנה - אם בכלל אפשר להגדיר מוזיקה "'ישראלית", הרי שזה המקרה - אינה במרכז הדיון כפי שהיה קורה אילו היה סופר או אפילו צייר . למיטב הבנתי ותחושתי, בבסיס יצירתו של אריק עומדת פשטות ; אמירה ישירה שלפעמים אפשר אפילו לקרוא לה במובן המהותי "מלודית" . כוונתי למוזיקה קווית הזורמת בזמן ספונטני וערה להפרעות, לקיטועים ולהרפתקה הרגילה של המחשבה והתחושה הרציפה של אדם . אין אצלו מבנים מתוכננים מעבר למה שאפשר לכנות תהליך שנתפס בזמן אמיתי . אין "הנדסה קומפוזיטורית" או סוג של תחכום אינטלקטואלי, החורג מהאינטליגנציה הגבוהה של דובר מוכשר בעל מוח רענן . אם ישנו רעיון - ותמיד ישנו - חווים אותו בעליצות בזמן אמיתי . זו אינה מוזיקה מודעת לעצמה ובטח לא כזו שמתייחסת למסורת בדרך של "מֶטא" . גם כאשר אריק מצטט את באך או מעבד / מעוות את "שחקי, שחקי" - הוא אינו בגדר "ידען" ביקורתי, אלא משחק בקולאז' ומתענג עליו כדרך לומר דברים חדשים וחד – פעמיים . לדעתי, אלו הדוגמאות הטובות ביותר ליישום מוזיקלי של כעין פופ – ארט המשכפל אובייקטים מהמציאות, מבית מדרשם של אנדי וורהול או
|
|