|
|
עמוד:13
יותר יהודי ממך 13 הכי קשה היה לחזור בין סבב לסבב ולראות איך כולם ממשיכים כרגיל . המנהל שלי בעבודה אמר : "טוב יאללה, לא נמאס ? המלחמה נגמרה" . מה יכולתי להגיד ? "לא, אחי", עניתי בשקט, "שום דבר לא נגמר . החטופים עוד שם" . ראיתי לוחמים קורסים, משפחות קורסות, גירושין, התמכרויות, קריסה כלכלית . בשבעה באוקטובר נתתי נשיקה לילד שלי כשהוא עם המוצץ בפה, וחזרתי לילד שכבר הולך לשירותים לבד . את כל הגמילה אשתי עברה לבד . וגם כשחזרתי, זו לא באמת הייתה חזרה . סטרס, עצבנות, שתייה . בסוף, ביחד, הלכנו לטיפול . הבנתי שאני חייב לטפל בעצמי . יש לי משפחה . עברתי תהליך עם פסיכולוג, והעבודה הפנימית ממשיכה . אני בן ,40 כמעט גיל הפטור, אבל אני מתלבט . יש מלחמה בחוץ . לא ככה גידלו אותי . בבית שגדלתי בו בחרקוב הסתירו את הזהות היהודית . הייתה תחושה שעדיף לשתוק . כשהגענו לאשדוד, זו הייתה שכונה עם חלוקה עדתית מאוד, אבל דווקא במקומות כאלה אתה לומד לראות את עם ישראל היפה כמו שהוא . בהתחלה יש חיכוכים, אבל מהר מאוד מוצאים את המכנה המשותף . חבר שלי שנפל בלבנון
|
|