|
|
עמוד:12
אלקס ריף 12 אותך" . הוא הקשיב לי . הבנתי מהחדשות אחר כך שהוא הצליח לחזור הביתה . במשך יומיים היינו עסוקים בפינוי גופות בכביש הדמים . החשש היה שחלק מהחללים ממולכדים . הייתי שם כדי לתת סיוע, למקרה שאחד האחראים על הפינוי ייפצע . בכל מקום היה ריח מוות שאי אפשר להימלט ממנו, משהו שקשה לתאר . כשסיימנו ביער, המשכנו ישר לאימונים . יום ולילה, בלי לראות בית ואפילו בלי לחשוב על הבית, עד הכניסה הקרקעית . ברגעים האלה הרגשנו שמדינה שלמה מאחורינו . נכנסנו לבית חאנון . חודשיים סורקים בית בית, תופסים מחבלים ומעבירים לשב"כ, מוצאים חפצים של חטופים . את אירועי הרעות והגבורה שראיתי במו עיניי במהלך הלחימה לא אסיים לספר גם בעוד אלף שנה . אחרי חודשיים רצופים חזרתי קצת הביתה, לאשתי ולילדים . הייתי פצוע, עם קרע במיניסקוס . אחר כך שוב גויסתי . איו"ש, גלי מעצרים . אחר כך שוב עזה . עוד תמרון ועוד תמרון . מתישהו השנה המ"פ כינס אותנו בחיוך קטן, חילק במבות ואמר "מברוק חבר'ה, עברנו את ה- 200 יום" . מאז הפסקתי לספור .
|
|