|
|
עמוד:12
המדריך לגיבורי-על 12 הרבה דם לשרירים הגדולים — זרועות, ירכיים, חזה — על מנת להכין אותנו ללחימה או לבריחה . לצורך כך היא מסיטה דם ממערכות חיוניות פחות לשעת החירום הזו — למשל, מערכת העיכול ומערכת הרבייה, מה שיכול להוביל לכאב בטן ולתחושה של בחילה . היא מאיצה את פעילות הלב כדי לשלוח את הדם במהירות לאן שצריך אותו, וכתוצאה מכך הדופק שלנו נעשה מהיר יותר . היא גם מגבירה את קצב הנשימות כדי להכניס יותר חמצן לדם ולפנות במהירות פחמן דו חמצני, מה שעלול לגרום לקושי בנשימה כאשר אנחנו נערכים ללחימה או לבריחה פיזית, אך נותרים עומדים במקומנו . היא גורמת לכלי הדם הקרובים לעור להפוך לצרים יותר, על מנת להפחית אובדן דם במקרה של שריטות, מה שיכול לעורר תחושה של קור בעור . והתופעה שאולי מפריעה לרבים כל כך — המוח מכריח את האדם להתרכז רק בהסרת האיום או בהפחתתו, ומונע ממנו להתרכז בדברים אחרים . מבחינה אבולוציונית, הגוף שלנו היום הוא אותו הגוף כמו של אבותינו הקדמונים, והמוח שלנו אותו המוח . הבעיה מתחילה כאשר אנחנו מבינים שהאיומים שעימם אנחנו מתמודדים היום שונים מאוד מהאיומים שאליהם הותאמה מערכת החרדה . למשל, כשיש מתקפה באזור רחוק מאיתנו, אין לנו אפשרות להפחית את האיום, כיוון שאיננו חלק מכוחות הביטחון . מצד שני אנחנו עדיין מרגישים תחת איום ולכן הלב מתחיל לפעום מהר, קצב הנשימה משתנה, לעיתים עד כדי תחושה של מחסור בחמצן, ואנחנו מתקשים להתרכז בדברים אחרים . אולי יפתיע אתכם לשמוע שיש בכולנו משהו שמחפש את המסוכן והלא נודע שמעורר את החרדה . כן כן, החרדה היא חוויה שבמובנים מסוימים רצויה לנו . חשבו על אנשים שאוהבים לצפות
|
|