|
|
עמוד:11
11 הקדמה הוא מתאר אירועים וחוויות, מחשבות ותחושות שחווה בצה"ל במהלך מבצעים ואירועים שהתרחשו בשני העשורים שקדמו למלחמת חרבות ברזל . הוא אינו נוקט עמדה, אינו מנתח מדיניות כאסטרטג או כגנרל ואינו מטיח אשמה . בביקורתיות מקצועית ותוך קבלת אחריות אישית מציב גולן תמונת מראה לצה"ל ולחברה הישראלית . תמונה כואבת ומתסכלת שבה הכתובת הייתה על הקיר, וכולנו — אזרחים וחיילים — צריכים להכירה, על מנת שבעוד 20 שנה לא נחזור על אותן טעויות . בחלקו השני של הספר גולן מספר בצורה מרתקת, מסקרנת ומותחת על התמרון של פלוגת ארגנטינה ברצועת עזה — התמרון היבשתי שהיה למעשה התיקון של צה"ל לשנות הקונספציה . מהלכי קרבות ביום ובלילה, התמודדות עם כישלונות, גילויי אומץ לב ומנהיגות קרבית, חיבור יוצא דופן בין לוחמים — כל אלה מתוארים בספר ומעוררים סערת רגשות, אמפתיה ותקווה . כמח"ט 401 במלחמת חרבות ברזל, הספר לימד אותי רבות על המלחמה ועל הזווית הייחודית של מפקד פלוגת שריון במילואים . נהניתי מהחידושים, מהביקורת ומהסיפורים . התרגשתי שוב ושוב מכל תיאור שעורר בי מחדש את חווית הקרב . גולן קריגר הוא דמות מופת — מנהיג, לוחם, שריונר, קצין במילואים, איש משפחה וחבר . מהראשונים לקפוץ אל האש ומהמובילים שבמפקדים . גולן הוא הפצוע היחיד מפלוגה א' במלחמה . הוא נפצע קשה, בדרך נס שרד, והתעקש לחזור אל חייליו בשדה הקרב . ההתמודדות האישית, המקצועיות
|
|