|
|
עמוד:13
מבוא | 13 בה . זה נשמע הגיוני . מלחיץ לאבד עבודה, וגרוע מכך לאבד הכנסה יציבה . עם שקיעתה של התעשייה במערב התיכון, מעמד הפועלים הלבן איבד את ביטחונו הכלכלי ואת הבית והמשפחה היציבים שבאו איתו . אך הניסיון יכול להיות מורה קשוח, והוא לימד אותי שהסיפור של חוסר הביטחון הכלכלי הוא חלקי, לכל היותר . לפני כמה שנים, בקיץ שלפני תחילת לימודיי בבית הספר למשפטים של ייל, חיפשתי עבודה במשרה מלאה כדי לממן את המעבר שלי אל קרבת ייל — לניו- הייבן שבמדינת קונטיקט . חבר משפחה הציע לי לעבוד בעסק בינוני להפצת אריחי רצפה בקרבת עיר הולדתי . אריחי רצפה הם דבר כבד במיוחד — כל אחד מהם שוקל בין קילו וחצי לשלושה קילוגרמים, ובדרך כלל הם ארוזים בקרטונים של שמונה עד שתים-עשרה יחידות . התפקיד שלי היה להעמיס את האריחים על משטחי שילוח ולהכין אותם למשלוח . זה לא היה קל, אבל המשכורת הייתה שלושה-עשר דולרים לשעה, ונזקקתי לכסף, אז לקחתי את העבודה ועשיתי כל משמרת נוספת או שעות נוספות שיכולתי למצוא . המקום העסיק כתריסר אנשים, ורוב העובדים היו שם שנים ארוכות . אחד העובדים אפילו החזיק בשתי עבודות במשרה מלאה — לא כי היה חייב, אלא כי העבודה הנוספת אפשרה לו להגשים את חלומו להיות טייס מסחרי . שלושה-עשר דולרים לשעה היו משכורת טובה לרווק בעיירת הולדתי — דירה סבירה עלתה כחמש- מאות דולרים בחודש — והעסק הציע העלאות שכר קבועות . כל עובד שנשאר שם כמה שנים הרוויח לפחות שישה-עשר דולרים לשעה, אפילו בתקופת מיתון, והעבודה הניבה הכנסה שנתית של שלושים- ושניים אלף דולרים — הרבה מעל קו העוני, אפילו למשפחה שלמה . ובכל זאת, למרות התנאים היציבים יחסית, המנהלים מצאו את עצמם חסרי אונים במציאת עובד קבוע לתפקיד שלי במחסן . כשעזבתי את העבודה, היו במחסן שלושה עובדים — ואני, בגיל עשרים-ושש, הייתי המבוגר שבהם, בפער ניכר . אחד העובדים במחסן, נקרא לו בוב, התחיל לעבוד שם רק כמה
|
|