|
|
עמוד:14
אבא בא 14 התחילה אותה, הייתי יכול להירגע . אבל לא היה לי אפילו המספר של החמ"ל עצמו . . . "זה אבא של רוני אשל", הייתי אומר לחברה, "בבקשה רק תאמרי לי שהיא בסדר ושאתן מוגנות" . אני יוצא החוצה לנשום, מנסה לחשוב בהיגיון מה עלי לעשות . אי-שקט משתלט על גופי, וקודם כל אני חייב לפוגג אותו . כל עוד הוא שולט בי, אני לא מסוגל להתמקד . חשוב לי להיות בשליטה . אני אדם שיודע ומסוגל לקחת את עצמו בידיים . אני מסוגל לשמור על קור רוח . אני שייך לדור לבנון של חיילי צה"ל, לימדו אותי להיות ממוקד וחדור מטרה . תירגע, איל, אני אומר לעצמי, אתה חייב להירגע . הרי אתה מכיר את הצבא ויודע איך מתנהלות המשמרות האלה . שכחת מה זה צה"ל ? הצבא של "תדע כל אם עבריה" ? לרוני יש מפקדים, הם דואגים לה, היא בראש מעייניהם . תתרכז ! התצפיתניות העולות למשמרת נדרשות להשאיר את הטלפונים שלהן מחוץ לחמ"ל . זה אמצעי שנועד לשמור על ביטחונן . זו הסיבה לכך שרוני לא עונה לך ולשרון . אין סיבה אחרת . לא יכולה להיות סיבה אחרת . היא שם, בחמ"ל, ממלאת את תפקידה, וכמו ששרון אמרה, היא מוגנת . והטלפון אינו איתה . ברור שהוא אינו איתה . תמיד כשהיא במשמרת הוא אינו איתה . תירגע, איל, אל תאכיל את עצמך סרטים . מה קרה לך ? "אני בטוח שברגע שהיא תסיים את המשמרת היא תתקשר
|
|