|
|
עמוד:20
20 אלי צור ילקוט מורשת — כאקט של קליטת עלייה, וקיבוצית — עם תרומתם לפתרון המצוקה הדמוגרפית בקיבוצים . עוד במועצת הקיבוץ הארצי ( להלן הקבה“א ) בבית אלפא, שנערכה בשלהי המלחמה, הוחלט כי על 30 קיבוצי התנועה שהיו בהתיישבות קבע תוטל מכסת קליטה של 2,000 בני נוער ו- 1,000 ילדים . לצד חברות נוער שכבר התחנכו בקיבוצים היו בגופים הקשורים להסתדרות העובדים 3,866 בני נוער ( כ- 60 אחוזים מהקבוצה הרלוונטית ) , ומהם 854 בקבה“א . מתוך 20 חברות הנוער שהתחנכו בקיבוציו, 14 3 הורכבו מנערים שהגיעו מאירופה . לצד מסלול החינוך הרגיל של עליית הנוער, שהיה דו-שנתי, התחנכו כמה חברות נוער במסלול תלת-שנתי . בוגרי חברות הנוער אורגנו בגרעינים שמקצתם באו מהאזורים שהיו בשליטת גרמניה ובעלי בריתה . להבדיל מהגרעינים הוותיקים שנקלטו בקיבוצים, “השכבה הצעירה המצטרפת כיום לקבה“א איננה פרי חינוך ממושך בתנועה החינוכית ובהכשרה חלוצית . שנות המלחמה, מחתרת וגיטו, חיי המחנות ונדודים הטביעו את חותמם המיוחד על הדור הצעיר . המפולת הרוחנית והמוסרית אשר באה על אירופה בעקבות המלחמה והפשיזם נתנה את אותותיה גם בנוער היהודי“, קבע פעיל התנועה בתחום י‘ מלצר . מסקנתו הייתה כפולה : הטיפול בנוער הזה דורשת מאמץ חינוכי רב יותר מזה שהורגלו אליו הקיבוצים עד אז, ויש 4 לצפות לכישלונות למרות כל המאמצים . שנה מאוחר יותר היו הדילמות המופשטות למציאות כואבת . בסוף 1946 היו בקיבוצי הקבה“א כ- 1,000 חברי גרעינים של הנערים פליטי שואה, חברי חבורות שהתארגנו עוד לפני עלייתם ארצה . לאחר שהות קצרה בארץ נכנסו חבורות הנערים למשבר עקב שינוי בקבוצה המובילה . הקבוצה שהובילה את חבורה בדרכה ארצה הוחלפה בנערים שהתאימו יותר למציאות החדשה, כנראה גם בהשפעת המדריכים . על הגרעינים נכפה משטר חינוך נוקשה . בתוך שנה היה על הנערים ללמוד עברית, לרכוש את ערכי התנועה והקיבוץ ולשנות את דפוסי החשיבה וההתנהגות . על הצעיר היה להשתנות מיצור שכל תכלית פעילותו הייתה הישרדות אישית לאדם ערכי אשר תורם לחברה ובעל אופקים הולכים ומתרחבים . בכינוס מדריכי הגרעינים שנערך במעפיל בסוף נובמבר ניסח ב‘ גרינבוים, אחד המשתתפים, את הדילמה החינוכית העומדת לפני המדריכים : “החינוך לקראת חיי קיבוץ צריך להתחיל מהקניית הרגלים ונימוסים אנושיים מינימליים . לא להרים ידיים, להיגמל מגניבות, יחס לעבודה וכ“ו“ . לדעתו ולדעת רוב המדריכים, סוגיות ההתנהגות והגיבוש החברתי התנקזו לשאלת היחסים בינו לבינה, לשאלה המינית בשפת השומר הצעיר . רוב הנערים שעברו את המלחמה בחבורות חד-מיניות ( בצבא ובפרטיזנים ) פיתחו יחס גס ומיני כלפי הנשים . כמה מן הבחורות עשו מיחסי מין אמצעי של הישרדות אישית . היעד המיידי של המדריך היה לעשות מן היחסים האלה מופע חברתי נורמטיבי ונתון בכללי התנהגות תרבותיים . המדריכים נדרשו להסב תהליכים חינוכיים ופסיכולוגיים
|
|