|
|
עמוד:16
16 דינה פורת ילקוט מורשת 6 בשניהם הוזכרו גם התנועה האחות וחלקה, אך שניהם הגיבו על קביעותיו הצעיר . של ספרו של הקיבוץ המאוחד, אחת לאחת, בייחוד בכל הנוגע לראשוניותו של השומר הצעיר בהבנת המתרחש וכתיבת הכרוז הקורא “אל נלך כצאן לטבח“, שנוסח בידי קובנר והוקרא בווילנה ב- 1 בינואר 1942 ; ובכל הנוגע ללחימה הפרטיזנית ותרומתה העצומה להכנעת הגרמנים . הוויכוחים המרים שהעמידו שלושת הספרים היו חלק ממערכה רחבה יותר על ההנצחה, מערכת שהייתה קיימת בין אישים כמו 7 קובנר ויצחק ( אנטק ) צוקרמן, בין תנועות וגם בתוך התנועות . בינתיים נוצר עימות נוסף בין בית לוחמי הגטאות ובין יד ושם, שראה, בייחוד בשנותיו הראשונות, בבית לוחמי הגטאות גורם מפריע ומתחרה . הבית ריכז חומר רב, הוציא לאור עדויות, והקהיל עצרות שהגיע אליהן עם רב, וגם הוא פנה לעסוק בשואה בכלל ולאו דווקא במרד . לפיכך שררו יחסים קשים בין שני המוסדות במשך עשור לפחות, וגם האפשרות השנייה שעמדה בפני שרידי הלוחמים חברי השומר הצעיר, להנציח ביד ושם את תנועתם ואת המרד שבמרכזו עמדה, לא יכלה להתממש . חברי הנהלת יד ושם, ופרופ‘ בן-ציון דינור בראשם, לא רצו לטפח את זכר המרד . ראשית, משום שבעיני חברים אלה, שרובם הגדול היו ניצולים לאו דווקא מקרב הלוחמים, ובייחוד בעיני דינור כהיסטוריון, היה המרד אקט של יחידים, לעומת השואה, שהייתה מאבק יום-יומי על צלם האדם ועל הקיום, ולפיכך ייצג את כלל העם ואת קורותיו . ושנית, את זכר המרד נשאו בשנות החמישים שתי התנועות הקיבוציות , ולמפא“י, שדינור היה מחבריה המובהקים, לא היה עניין לחזק את ידיהן ולהדגיש בכך שתנועתה שלה — גורדוניה - מכבי הצעיר — לא הייתה מרכזית כמותן . לפיכך נבחרה דרך שלישית, וביולי 1956 הגישו “שרידי לוחמי הגיטאות ופרטיזנים, מהם מראשי המחתרת האנטי-נאצית באירופה, החיים כיום ביישובי הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בישראל, בתמיכת חבריהם ואוהדיהם בארץ ובחו“ל“ תוכנית להקמת מוזאון על שם מפקדו הנערץ של מרד גטו ורשה, שייקרא “מורשת — בית עדות על שם מרדכי אנילביץ‘“ . הוא יוקם בגבעת חביבה, שהיא מרכז גאוגרפי ותרבותי לקיבוצים רבים של השומר הצעיר, ושמה של חביבה רייק, הצנחנית שיצאה ולא שבה, יהיה הסמל לקשר בין הארץ לגולה . ייעודו של המקום יהיה גשר בין הגולה והעבר ובין הדורות הבאים . בוועדה היוזמת היו קורצ‘אק, ויטקה קמפנר- קובנר, אבא קובנר, שלום חולבסקי, ישראל גוטמן, חייקה גרוסמן, ומרדכי שנהבי ממשמר העמק, היחיד מחבריה שלא נמנה עם חבורת הלוחמים, אך הקדיש את חייו לניסיונות הנצחה . בתחילת ,1961 לאחר סדרת פגישות במרחביה, החליטה מזכירות הקיבוץ הארצי שיוקם מפעל צנוע שלא יתבע הוצאות אדירות . המפעל כולו ייקרא “מורשת“ מפני שלוחמי השומר הצעיר הם ממשיכיה של מסורת עם גדולה, שראשיתה בימי בית ראשון ושני, והמשכה בימי הביניים שאז עלתה על המוקד יהדות פסיבית כביכול מתוך בחירה מודעת במרטירולוגיה, כמו המורדים בתקופת השואה, שבחרו
|
|