|
|
עמוד:6
• 6 • הדבר המרכזי שנחשף בפניי במהלך הכנת הגליון הוא שלמעשה הקו המבחין בין הפרטי והכללי, בין הקרוב לרחוק, בין האישי והפוליטי, כמעט ולא קיים . החיים בבית המשותף הזה ( שהוא הבניין, השכונה, או המדינה ) ועל חלקת מקרקעין משותפת אחת, הם בקטן ( הננו ) ובגדול . העיסוק בשכנות הוא נסיון לזהות את המורכבות, את החיכוכים ואת סכסוכי השכנים ; אך הוא גם האחריות על האחר והצורך ללמוד לחיות יחד . שכנות היא גם אפשרות לקרבה, לקשר, ואף לחברות . השיר הפותח את הגליון, "דהרת סוסים" מאת רותם נהיר, מדבר בלשון "אנחנו" ומתאר חווייה אנושית משותפת דווקא מתוך היום-יומי ביותר ( לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לאכול ארוחת צהריים ) . זוהי כנראה השכנות העמוקה ביותר, ההבנה שכולנו למעשה חלק מאותו הדבר, או כפי שלימד אותנו ספר הטאו כבר מזמן : "כולנו אותה העוגייה" . אני מזמינה אתכם להריח את הניחוחות שעולים מהדירה ליד, לשמוע את הקולות דרך הקירות, לראות את מי שלצידנו, לחשוב איך חיים בשכנות, איך מתקרבים . שלכם, רות אשור
|
מקום לשירה
|