|
|
עמוד:11
• 11 • שֶׁלָּקְחוּ אֶת הַמַּעְבֹּרֶת לְדֵרִי שֶׁיָּשְׁנוּ עַל חֶבֶל בְּבִקְתַּת מְטַיְּלִים, שִׁירִים הָיוּמַטְבֵּעַהַנְּשָׁמָה שֶׁלָּהֶם, הַמַּתֶּכֶת הַטְּהוֹרָה שֶׁל לִבָּם . ( מאנגלית : מרב פיטוּן, עמ' 111 ) * כאמור, המבחר כולל אחד-עשר משוררים ומשוררות ושישים ושלושה שירים, המייצגים פנים שונות של השירה האירית מראשית המאה העשרים ועד תחילת המאה העשרים ואחת . הוא נפתח בכמה שירים מאת ויליאם בטלר ייטס, שכבר זכה למספר תרגומים מקיפים לעברית . באופיו וברושם שהותירה שירתו מגדיר ייטס עמדה פואטית שמולה מיצבו את עצמם רבים מן המשוררים שבאו בעקבותיו . במבחר כלולים גם שירים מוקדמים של ייטס, שנכתבו על סף המאה העשרים, שבהם מתבטאת חיבתו הגדולה לעולם הפולקלור האירי . משורר שהציג פואטיקה שביקשה, בין השאר, להתנגד לדומיננטיות של ייטס הוא פַּטריק קאוואנָה, שבכתיבתו הציג מודל אחר של משורר המחובר אל הארצי, הפיזי והמקומי, וששפתו מלוטשת ונקייה פחות . לואי מֶקְנִיס, בן אותה תקופה, הוא דוגמה מרתקת למשורר יליד אירלנד שאת מרבית חייו עשה דווקא באנגליה, אך עם זאת נותר אירי במהותו, בתוכני כתיבתו ובנוסף גם בהשפעתו על משוררים דוגמת שיימוס הִינִי ומייקל לונגלי, שבאו בעקבותיו . הִינִי ולונגלי עצמם, יחד עם משורר חשוב נוסף, דרק מַאהוֹן, היוו חלק מן הפריצה של משוררים שהגיעו מצפון אירלנד, ולכן גם היו רגישים ביותר לנוף הפוליטי ולשאלות התרבותיות והחברתיות שעלו מתוך הסכסוך הלאומי והדתי הממושך בין אירים פרוטסטנטים, שתמכו בהמשך קיום המשטר הבריטי במחוזות הצפוניים, ובין הקתולים שהתנגדו לו . איוואן בּוֹלַנְד היא בין הנשים הראשונות שפרצו בשנות השבעים של המאה הקודמת
|
מקום לשירה
|