|
|
עמוד:9
• 9 • מבט נוקב ועז אל ההיסטוריה הקרובה והרחוקה של אירלנד . אותו משורר עצמו, פול דוּרְקַן, יודע להפנות את מבטו גם אל זוועת האלימות הפוליטית, המביאה לחורבנם המקרי של חיים תמימים, כמו למשל בשיר הנוקב "לזכרם של הנרצחים בטבח של דבלין, מאי 1974 ", שכותרתו משייכת אותו לאירועי הדמים שליווּאת המאבק בין הפלגים הקתוליים והפרוטסטנטיים, בתקופה שזכתה לכינוי המקומי "הצרות" . לאלימות יש דרך משלה לחדור מתחת לעור, לעוות את הראייה ולגרור את הנפש אל מחוזות מבעיתים . וכך, המשורר היושב בבר במרכז דבלין, אינו מסוגל שלא לדמיין את יופיים של החיים הפשוטים שלנגד עיניו נקרע לגזרים, באבחת פיצוץ : הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה בַּסִּנָּר שֶׁשָּׁטְפָה אֶת הָרִצְפָּה נִשְׁעֶנֶת עַל הַמַּגֵּב הַנָּעוּץ בַּדְּלִי ; וְהִיא רוֹעֶדֶת בְּכָל גּוּפָהּ, כְּפֶרַח בָּרוּחַ . הִיא תִּתְפּוֹצֵץ מְצֻיָּן, אִם תִּרְצוּ ; הִתְפּוֹצְצוּת שֶׁל עֲלֵי כּוֹתֶרֶת, שֶׁל עִדָּנִים, וְהַמֶּלְצָרִיּוֹת גַּם הֵן, שָׁדַיִם וְחֶלְקֵי גּוּף מְעוֹפְפִים, לְמַעַן אִירְלַנְד חָפְשִׁית . ( מאנגלית : ליאור שטרנברג, עמ' 88 ) איוואן בּוֹלַנְד גם היא משוררת שהמקום עבורה הוא מוחשי ומושגי בו-זמנית . את המתח בין יופי לאלימות, בין צמיחה להתפוררות, היא מרבה לבחון גם מנקודת מבט היסטורית, אוניברסלית ומטפיזית, כרעיון שמגדיר את DNA-ה האירי והאנושי, שלגביו על האדם, המשורר, לנקוט עמדה, לבחור, לאמץ נקודת מבט : יֵשׁ מָקוֹם שֶׁבּוֹ נִגְלֶה הָאֱנוֹשִׁי וְנוֹף
|
מקום לשירה
|