פתח דבר

עמוד:7

• 7 • זה שמניע כאן את האפשרות להיות בתוך הרגע . במקום אחר נזכר הִינִי ברגע מילדותו שבו חצה את נהר המוֹיוֹלָה על גבי שביל של אבני מעבר, והוא אומר : "לפתע הייתי לבדי שם . סחרחר ונטוע במקומי בעת ובעונה אחת . גופי ניצב זקוף, כאבן דרך או אבן גבול, אך ראשי הפך קל וזורם עם מאוץ הנהר שלרגלַי והדר תנועתם הכבדה של העננים הרחק מעל . " * גם כאן, הגוף, הנפש, המקום, חוברים יחד לרגע של התגלות הקושר ביניהם וקושר גם בין הילד לבין המשורר המבוגר שהפך להיות . פַּטריק קאוואנָה, משורר שהחיבור הבלתי אמצעי שלו למקום היווה השראה מובהקת לדור המשוררים שצמח באירלנד אחרי ייטס, ובוודאי גם להִינִי עצמו, מרבה לנקוב בשמות מקומות שהכיר בנעוריו או בבגרותו, באִינִישְׁקִין הנידחת או בדבלין הפעלתנית . אבל גם כשהוא אינו נוקב בשם ספציפי, ניכר החיבור שהוא חש באופן מתמיד בין הארצי ובין המיסטי, בין מה שניתן לתאר ובין מה שחומק מהגדרה : אוֹר שֶׁהָיָה מִיסְטִי אוֹאוּלַי תַּרְמִית דִּלֵּג בִּקְצֵה הַנִּרְאֶה בַּמֶּרְחָב הַפָּתוּחַ, וְכַמָּה גְּבָרִים אָמְרוּ שֶׁהָיָה זֶה אֱלֹהִים כְּפִי שֶׁנִּגְלָה לְאָדָם בְּטֶרֶם נָגַס בַּתַּפּוּחַ . ( "אחרי מאי", מאנגלית : ליאור שטרנברג, עמ' 31 ) אבל גם אם נדלג עשרות שנים קדימה, אל ליאֶן אוֹ'סאליבן, ילידת שנות השמונים, נחזור ונמצא בין השאר גם שורות כמו אלה, בהן היא מעמיקה בתודעתה ממש אל תוך אדמת מחוז הולדתה בחצי האי בֶּרָה, ומעלה יחד עם תחושת המציאות העזה גם מסתורין קמאי, בלתי נתפס : * מתוך "משהו ששווה לדבר עליו", 1998 ( ראה אור בעברית בקובץ הפסקת אש , הקיבוץ המאוחד, 2016 ) .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא