|
|
עמוד:6
• 6 • אֵדה לימון מעיל הגשם כְּשֶׁהָרוֹפֵא הִצִּיעַנִתּוּחַ וְסַד לְאֹרֶךְ כָּל שְׁנוֹת יַלְדוּתִי, הוֹרַי נֶאֶבְקוּ כְּדֵי לָקַחַת אוֹתִי לְטִפּוּל בְּמַגָּע, לְעִסּוּי רְקָמוֹת עָמֹק, לְאוֹסְתֶאוֹפַּטְיָה, וְעַד מְהֵרָה עַמּוּד הַשִּׁדְרָה הֶעָקֹם שֶׁלִּי הֻתַּר מְעַט, יָכֹלְתִּי שׁוּב לִנְשֹׁם וְלָנוּעַבְּגוּף שֶׁכְּבָר אֵינוֹאָפוּף בְּעַנְנֵי כְּאֵב . אִמָּא הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִי לָשִׁיר לָהּ שִׁירִים בְּמֶשֶׁךְ כָּל אַרְבָּעִים וַחֲמֵשׁ הַדַּקּוֹת שֶׁל נְהִיגָה לְשָׁם וְאַרְבָּעִים וַחֲמֵשׁהַדַּקּוֹת חֲזָרָה מֵהַפִיזְיוֹתֵרַפְּיָה . הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת שֶׁאַחֲרֵי כֵן אֲפִלּוּ קוֹלִי נִשְׁמַע מְשֻׁחְרָר מִכַּבְלֵי הַשִּׁדְרָה שֶׁלִּי . אָז שַׁרְתִּי וְשַׁרְתִּי, כִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת אֶת זֶה . מֵעוֹלָם לֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ עַל מַה וִּתְּרָה כְּדֵי לְהַסִּיעַ אוֹתִי, אוֹ אֵיךְ נִרְאָה יוֹמָהּ לִפְנֵי הַמַּטָּלָה הַזֹּאת . הַיּוֹם, בְּגִילָהּ, כְּשֶׁהִסַּעְתִּי אֶת עַצְמִי הַבַּיְתָה מֵעוֹד אֶחָד מִתּוֹרֵי הַשִּׁדְרָה, שָׁרָה עִם הָרַדְיוֹ אֵיזֶה שִׁיר יַבְּבָנִי אֲבָל מֻצְלָח, רָאִיתִי אִמָּא שֶׁפָּשְׁטָה אֶת מְעִיל הַגֶּשֶׁם שֶׁלָּהּ וְנָתְנָה אוֹתוֹ לְבִתָּהּ הַצְּעִירָה בִּזְמַן שֶׁסְּעָרָה
|
מקום לשירה
|