|
|
עמוד:14
14 דליה עופר, אביבה חלמיש ילקוט מורשת הם חוו קשיים של עקירה ופליטות . בתום המלחמה הם שבו לפולין מולדתם, על פי הסכם הרפטריאציה בין ברית המועצות לממשלה הפולנית מיולי ,1945 ולכן כונו רפטריאנטים . החזרה לפולין הייתה להם מעבר ראשון, והיא נעשתה באווירה של סטיכיה ובידיעה חלקית של מה שהתרחש בפולין בתקופת המלחמה . לעומת זאת המעבר למחנות העקורים בגרמניה, שהיה המעבר השני, משקף החלטה ברורה שלהם להיטיב את מצבם ולעצב את עתידם לנוכח הקשיים והמתחים הרבים עם האוכלוסייה הלא יהודית שהיו מנת חלקם בפולין . המחברת מתארת את ההשפעה שהייתה לקבוצה זו על מחנות העקורים ועל פעילותם של שליחי היישוב במחנות האלה, שראו את הפוטנציאל הטמון ברפטריאנטים לשמש חלוצים הנרתמים למפעל הציוני ותורמים לו . שלושה מאמרים עוסקים בהשבת נכסים, האחד בנכסים מטריאליים והשניים האחרים בנכסים תרבותיים . מאמרו של יחיאל ויצמן, “נכסים נטושים ? שאלת הבעלות על הרכוש הקהילתי היהודי בפולין לאחר השואה“, מאיר את הגישה של המנהיגות הפוליטית בפולין ושל כלל החברה הפולנית ליהודים ולנכסיהם . המאמר פותח בשאלה, “למי שייכים אלפי בתי הקברות, בתי הכנסת ושאר הנכסים הקהילתיים היהודיים שנשארו בפולין לאחר השואה ? “ תשובה על כך ניתנה בחקיקה בשנת 1946 שעל פיה הוגדר כל הרכוש היהודי רכוש של נפקדים והולאם . ואולם בהמשך הדיון מבהיר המחבר שהחקיקה לא מנעה את ההתלבטות בקרב רשויות שונות שמא הרכוש שהולאם שייך בכל זאת ליהודים שנותרו . הפעולות שנקטו הפולנים בפועל בכל הנוגע לרכוש היהודי ולשימוש בו מלמדות, לדעת המחבר, על גישתם הדו – ערכית של הפולנים במקומות שנמצאו בהם נכסים ציבוריים יהודיים, כגון בתי עלמין ובתי כנסת, לגבי הבעלות על נכסים אלה ואופן השימוש בהם . על פי קו המחשבה המוצע לגבי הקובץ כולו, אפשר לומר שהפולנים התקשו להפנים את המעבר ממדינה שהיה בה מיעוט יהודי בעל משקל למדינה פולנית ללא יהודים . מהשיח על הלאמת רכוש היהודים ועל מעמדן של הקהילות היהודיות לאחר המלחמה הדהד השיח האנטישמי המסורתי, וממנו נבעה ההכרעה לבטל את כל הזכויות של הקהילות היהודיות בפולין לאחר המלחמה לבעלות על נכסי קהילות היהודים מן התקופה שקדמה למלחמה ובמלחמה . על כן הוכרז שהקהילות היהודיות בפולין לאחר המלחמה אינן המשכן של הקהילות היהודיות מן העבר הקדם – מלחמתי . וכך כותב המחבר : מנסחי החוק לא ניסו להסתיר את מטרתם המרכזית של חוקי הירושה החדשים, שהם נימקו בצורך למנוע מצב של ריכוז ההון בידי “גורמים טפילים ולא יצרניים“ ולא לאפשר ל“קרובי משפחה רחוקים בארגנטינה אשר עוסקים בעבודות בזויות“ לרשת את הרכוש .
|
|