|
|
עמוד:12
12 דליה עופר, אביבה חלמיש ילקוט מורשת מארגון יהודי כלשהו, לא בא להיות אתנו אחרי הטרגדיה האיומה ביותר בכל הזמנים, לדבר אתנו, לעזור לנו, ולהקל עלינו את המעמסה . אנו צריכים בעצמנו, בכוחותינו המדולדלים, לסייע לעצמנו . ציטוט זה לקוח מן המאמר הפותח את הגיליון, פרי עטו של אבינועם פת, “‘שנת הישרדות‘ : ארגון הג‘וינט בגרמניה שלאחר המלחמה, 5491‑ 6491“ . המאמר דן ביחסי הגומלין בין ארגון הג‘וינט, שהיה בעל מסורת וותק בהושטת עזרה ליהודים במצוקה, ובין הוועד המרכזי של היהודים המשוחררים באזור הכיבוש האמריקני, שהוקם ביזמתם של הניצולים . וכך הוא כותב : המפגש בין הג‘וינט לניצולים בגרמניה שלאחר המלחמה הוא פריזמה מרתקת לבחינת המתחים בין צורכי הניצולים לסעד ולשיקום ובין מאבקם לקבלת מעמד של ציבור עצמאי הזכאי לכבוד ולהשפעה בדיונים הקובעים את עתידם המשותף של אנשיו . על אף הוותק והידע שצבר הארגון, המפגש עם הניצולים והשורדים חייב את נציגיו לאמץ דרכי פעולה חדשות . הארגון עצמו חווה מעבר משיטת עבודה אחת לאחרת . פת ממשיך וכותב : אף שהג‘וינט היה ארגון סיוע בין – לאומי ותיק ומבוסס, הוא מעולם לא עמד בפני אתגר דוגמת זה שניצב לפניו בעבודה היום – יומית עם העקורים היהודים במחנות שברחבי גרמניה המערבית . הדרישות, האמונות והמטרות של העקורים לא התיישבו תמיד עם עקרונות היסוד הבסיסיים שעליהם נסמכו היעדים המבצעיים של הג‘וינט, ובעבודה עם ניצולי השואה, שארית הפליטה, השתכנע הג‘וינט כי השיטה המסורתית שנקט בעבר לטיפול ביהודים נזקקים אינה מתאימה לטיפול בעקורים היהודים . במאמרה “בין שיקום בריאותי למאבק פוליטי — שארית הפליטה במחנות העקורים בגרמניה, 6491“ בוחנת עדה שיין את התארגנותם של הניצולים ושל ארגוני העזרה כדי לתת מענה לבעיות הבריאות והרפואה של הניצולים והשורדים באזור הכיבוש האמריקני . לדעתה שורדים וניצולים הם אלה שיזמו את ארגון שירותי הרפואה לנוכח מצבים אקוטיים שנחשפו אליהם, והם קראו לארגוני העזרה להשתתף בהתארגנות ולסייע להם להתמודד עם הקשיים הרבים במתן שירותים אלה . היא מציינת כי מאמצים אלה לא רק הביאו לידי שיקום בריאותם של יושבי מחנות העקורים, אלא גם יצרו והעצימו תודעה פוליטית קבוצתית של הניצולים והשורדים ברוח המטרות
|
|