מבוא

עמוד:13

13 מבוא בני עמם באמצעות העברית לאומות אירופה [ . . . ] באמצעות העברית הם רצו ליצור רעב לשפות אחרות ; ולבסוף לסלול את הדרך, דרך העברית, להתבוללות ולטמיעה . העברית מבחינתם לא הייתה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי למטרה, כלי שיושלך לאחר שימלא את ייעודו ( 21 - 20 1930, Spiegel ) . התפיסה כי העברית הייתה שפה “מתה“ וכי היא “הוחייתה“ על ידי תנועת התחייה הלאומית- ציונית הפכה זה מכבר למיושנת במחקר . קורפוס עצום של כתבים עבריים מגוונים, כמו גם המסורת הארוכה של הגיית התפילה בעברית, ואף החינוך הלשוני בעברית בגיל הרך שהתקיים במשך דורות רבים, מעידים על כך כי העברית הייתה חיונית ותוססת בקהילות היהודיות השונות לאורך הגלות . יתר על כן, עברית שימשה כסממן זיהוי של היהודים ובידלה בינם לבין העמים שבתוכם ישבו : אבסורד מוחלט הוא לומר שאלפי הכרכים ומאות אלפי הדפים שהתחברו בכל תפוצות ישראל ונלמדו בכל הקהילות [ . . . ] נכתבו כולם בידי כותבי שפה מתה או עבור קוראי שפה מתה . לדידם של הקוראים והכותבים, הלומדים והמתפללים, שיקפה העברית חיים עשירים וסוערים, חיי דיאלוג בין דורות יהודים שהשפה העברית שימשה להם שפת קודש ושפת תרבות, שפת יצירה, שפת זיכרון, שפת דיאלוג, שפת כתיבה סמכותית ושפת זהות תרבותית, שפת פולחן ותקווה ושפת תקשורת חברתית- תרבותית ( אליאור ,2013 63 ) . מחקרים העוסקים בתולדות העברית מצביעים על אופייה הדינמי עוד הרבה לפני ששוקעה כמרכיב מרכזי באידאולוגיה הציונית . בתרבות הספרדית שימשה העברית לכתיבת שירה חילונית, ובמאות ה- 17 וה- 18 הופיעו באירופה ספרים עבריים על נושאים חילוניים כגון מדע ורפואה, ואף נכתבו בה גם מכתבים פרטיים ( 73 - 65 61, - 56 2009, Schatz ) . במחקר של השנים האחרונות עולה הטענה, כי אימוצה של העברית כשפת דיבור בארץ ישראל התאפשר הודות לכך שהיא הייתה מושרשת באופן עמוק ויסודי בתרבות היהודית . העברית הייתה שפה דבוּרה בבית הכנסת ובבית המדרש, והדבר הקל על קליטה כשפת הדיבור ( רבין תשמ“ח ; אליאור ,2013 45 - ,46 ,49 ,62 72 ; הרשב ,2008 ,126 144 ; אורנן ,2013 31 - 35 ) . אחד מן החוקרים המרכזיים שיצאו כנגד טענת “החייאת“ העברית הוא שלמה הרמתי . הוא הציג דוגמאות רבות לכך שהעברית הייתה מושרשת עמוק בתרבות היהודית המסורתית ( הרמתי 2991ב ) . גם הדיבור העברי, שנתפס כחידושה המרכזי של תנועת התחייה הלאומית היהודית, לא נולד, לדעתו, יש מאין . לטענתו, מוסדות חינוך יהודיים, ובמיוחד אלה שבפזורה הספרדית, הפיצו את ידיעת הדיבור העברי . עדויות מן המחצית הראשונה של המאה ה- 19 בלונדון מלמדות, כי היו ניסיונות להפצת דיבור עברי באמצעות חיבור ספרי לימוד שנועדו למטרה זו, ואפילו הפולמוס על המבטא, האשכנזי או ספרדי, התעורר כבר אז ( הרמתי 2991א, 12 - ,31 35 - 36 ) . יתר על כן, הרמתי מציג ראיות לכך שדמויות מרכזיות בתנועה הציונית שתרמו לפיתוח העברית יצאו בעצמן כנגד הרעיון שהעברית “מתה“ ( שם, 246 - 249 ) . הוא

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא