|
|
עמוד:10
10 קרוא וכתוב בלשון עֵבר “חוכמת ישראל“ . 2 טענה זו חוזקה על ידי דברי הקטרוג החריפים שנשמעו מפיהם של חברי תנועת התחייה בספרות העברית והתנועה הציונית . כך, למשל, האשים פרץ סמולנסקין ( 1842 - 1885 ) בכתב- העת שלו, השחר , את יהודי גרמניה בבגידה במסגרת היהודית ובהדרתם את העברית . 3 סמולנסקין טען כי משכילי גרמניה, ובראשם משה מנדלסון ( המכונה כאן “בן- מנחם“ ) , ויתרו על העברית והסתייגו ממנה : בארץ אשכנז החלו מני אז לא רק לעזוב את תורת ישראל כי אם גם לקצות [ לקוּץ ] בה ובשפת עֵבר, כחכמה רבה וכתפארת חשבו להם חסרון דעתם בשפת עבר, ולב [ ו ] שת ולחרפה היה לאיש לשאת עוד שמה על שפתו . הנערים יגדלו ואין אִתם יודע עד מה משפת אבותם וכתבי קדשו, כי חדלו מִלָמד אותם, וזאת אך זאת ולא יותר היתה פעולת בן- מנחם לעמו, כי אם אמנם בימיו עוד הגו בשפת עֵבר, אך אלה היו הגרים מארצות פולין וכהנה, אשר באַוָתם להשכיל את אחיהם ובדעתם כי כבוד בן- מנחם גדול הוא לכן תלו עליו כל מעשיהם . ופעולתו זאת עוד תראה עד היום הזה, כי עד היום כמעשיהם הראשונים הם עושים לתעב שפת עבר וכתבי הקדש ולהנזר מאחרי נחלת ישראל [ . . . ] זאת היא הנחלה אשר הנחילנו בן- מנחם ( סמולנסקין תרל“ה, 4 243 . בחלק מן הציטוטים שאביא להלן נתווסף ניקוד עזר כדי לסייע בקריאתם ) . סמולנסקין תיאר את הירידה בידיעת העברית במרחב הגרמני- יהודי כתהליך שלוּוָה בבוז כלפיה, בעוד זניחתה הביאה, לדעתו, לאובדן הזהות היהודית . הוא האשים את חיבורו של משה מנדלסון — תרגום המקרא לגרמנית באותיות עבריות, בלוויית פרשנות, הידוע בשמו הבאור — ואת מנדלסון עצמו בהמטת אסון של ממש על העם היהודי . סמולנסקין טען כי השימוש בתרגום זה הביא להפצתה של הגרמנית על חשבונה של העברית לא רק אצל יהודים שחיו בגרמניה ובארצות דוברות-הגרמנית, אלא גם בקרב קהילות מזרח אירופה . שם, לטענת סמולנסקין, ההתרחקות מן העברית גרמה לנזקים גדולים במיוחד והגבירה את השנאה בין הפלגים היהודיים השונים : לולא בלבלה ההעתקה [ = הבאור של מנדלסון ] את מוחם כי אז למדו כאשר למדו מאז והבנים לא רחקו מנחלת אבותיהם כאשר הוא היום [ . . . ] כי אז הבינו כי ישראל עַם הוא, עַם במחשבה, והמחשבה הזאת היא אגודתם והיא תאחדם, ולא היו המלחמות והמריבות והמדנים, אשר נראה מאז עד היום בבֹקר בבֹקר ( שם, 306 ) . של המאות ה- 18 וה- 19 באירופה, תוך שהם מצביעים על המרכיבים הבאים : שינויים כלכליים, חברתיים וטכנולוגיים עמוקים ; שאיפות לתיקון ולשיפור החברה האנושית ; חתירה לאושר אישי ולאינדיווידואליזם ; ספקנות וביקורתיות ; תודעה עצמית של ראשיתה של תקופה חדשה ; זיקה למדינה הלאומית ועוד . ראו על כך אצל באומן תשס“ז ; פיינר ,2017 7 - 10 ; אנדרסון ,1991 35 - 42 ; 67 - 39 2021, Cox . 2 ראו למשל דבריו של יהודה ליב בן- זאב בהקדמה לספרו אוצר השרשים ( בן- זאב תקס“ז, “הצעה“, [ 7 ] ) . לדוגמאות נוספות לאמירות מסוג זה ראו פיינר ,2002 329 - 330 ; לטריס ,1869 96 - 97 ; קרסל ,1975 12 . 3 ראו עוד על כך אצל 142 - 140 2022, Conforti . 4 עוד על ביקורתו החריפה של סמולנסקין את מנדלסון ואת משכילי ברלין ראו פיינר 1991 .
|
|