|
|
עמוד:14
אבי שגיא [ ] של דבר, להניח גם ליהודים אלה מרחב של קיום בתוך ההלכה . מכאן התחייבה עמדה מְקילה יותר בסוגיות הלכתיות רבות . עצם ההבחנה בין ההלכה הספרדית לאשכנזית מוכרת לכל בר בי רב דחד יומא, אבל משמעותה של עמדה זו חורגת הרבה מעבר לשאלה הפורמלית של הקלה או היתר ; היא מבטאת תפיסה כולית שונה של היחס שבין ההלכה לבין המציאות . בהלכה הספרדית רווחת הגישה, שלפיה ההלכה צריכה לפעול במציאות משתנה ולהתחשב במציאות כנתון בקיבוע הנורמה ההלכתית . לא מדובר בכניעה למציאות או בכניסתם של שיקולים חוץ-הלכתיים המשנים את ההלכה עצמה ; היפוכו של דבר, המציאות היא משתנֵה יסוד בהלכה . שכן, נצחיותה של ההלכה מבוטאת בכך שהיא יכולה להתמודד עם המציאות . היא אינה מתגלמת בדרך של התעלמות . העובדה שהתורה היא תורת חיים – ״וחי בהם – ולא שימות בהם״ – משמעה שמקום המושב של ההלכה הוא בעולם הממשי . כך אפוא המציאות היא יסוד של קבע בתפיסת ההלכה, והשינוי ההלכתי איננו חריגה מההלכה אלא מימוש ערכה האינסופי – היא אינסופית משום שהיא יכולה לחול בכל מציאות שהיא . צבי פיתח, שִכלֵל והרחיב יסודות אלו בניתוח ההלכה של מסורת ספרד . בניגוד לחלק ממבקריו של צבי, הוא לא טוען שזהו מאפיין רק של ההלכה הספרדית . כמי שעבד עם צבי שנות דור בתחום חקר ההלכה אני יודע היטב כי צבי חיפש ומחפש ביטויים של עמדה זו גם בתוך השיח ההלכתי המכונה אשכנזי, ולא אחת מצא אותו . די אם תעיינו בעבודותינו המשותפות כדי להיווכח בכך . צבי לא טען אפוא כי יש דיכוטומיה בין ההלכה האשכנזית לספרדית ; סוף סוף מדובר במערכת אחת שיש לה שיח פנימי משותף . טענתו הייתה כי עמדה זו רווחת ביותר בתוך המסורת הספרדית . מפעל חייו של צבי הוא תיאורה ופיתוחה של עמדה זו הרבה מעבר לאופק הספרדי . אם לחזור לימי נעוריו של צבי במחוזות ״גשר״, נוכל לקבוע כי האינטואיציה שהנחתה את ראשית צעדיו זוכה עתה למימוש עמוק ומקיף יותר . צבי סבור עתה כי הבסיס של שיתוף הפעולה בין כל מחייבי המסורת היהודית אינו ״הטקסט״ גרידא . בצעד חריג ומיוחד במינו הוא מבקש למצוא את ההלכה כמרחב לשוני- תרבותי המאפשר הכלה ושיתוף בין כל באי בית ישראל . צריך לזכור את המיוחד שבעמדה זו שהציג צבי לנוכח החלופות שהיו לה בשנות השמונים והתשעים . מהצד האחד התייצב ישעיהו ליבוביץ׳, שעבורו ההלכה הייתה קו הגבול שהפריד בתוך העם היהודי ; היא מייצרת מרחב של נאמנות אקסקלוסיבי, שלפיו מי שאינו שומר את ההלכה הוא אמנם יהודי, שכן ההלכה עצמה רואה בו יהודי, אבל יהדותו נגועה ואינה שלֵמה . עבור
|
|