|
|
עמוד:12
אבי שגיא [ ] ההתעוררות של חוגי התנועה הקיבוצית הובילה גם להתעוררות בציונות הדתית . הרב ד״ר דני טרופר, מתלמידיו של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ׳יק, הגיע למסקנה דומה : יש לבנות שותפות יהודית ישראלית על בסיס המסורת הטקסטואלית היהודית היוצרת, במונחיו של לודויג ויטגנשטיין, דמיון משפחתי בתוך מרחב הזהויות היהודיות . הארכתי בסיפור זה כדי להדגיש את העובדה כי כבר בצעירותו צבי היה אדם הקורא את עצמו לדגל ומתייצב בתווך . הוא עושה זאת מתוך מחויבות עמוקה לחברה ומתוך אמונה שחומר המסורת יכול להניע תהליך חדש ועמוק בתוככי החברה היהודית-הישראלית . לימים שנינו התאכזבנו מתנועה זו . אני נטשתי אותה משום שחשתי כי הגשר של תנועה זו הוא חד סטרי מחילוּן לדתיות . עם צבי מעולם לא שוחחתי על עזיבתו אבל קשה היה להחמיץ את תחושת האכזבה שלו מהתנועה ומדרכה ; אכזבה שמקורותיה היו דומים לשלי . צבי פעל מתוך מחויבותו העמוקה לתרבות ולמסורת היהודית, שאותה המשיך לגבש במסגרת לימודיו האקדמיים . באוניברסיטה למד פילוסופיה והיסטוריה תוך התמקדות ביהדות ארצות האסלאם . עבודת הדוקטור של צבי הייתה פריצת דרך גדולה במיוחד, ולימים פורסמה כספר – מסורת ותמורה : התמודדות חכמי ישראל שמואל נח אייזנשטדט, במצרים ובסוריה עם אתגרי המודרניזציה, 1880 - 1920 . שכתב הקדמה לספר זה, ביטא את התרשמותו העמוקה בצורה מאופקת, כדרכו . הוא השווה עבודה זו למפעלו החלוצי של יעקב כץ . שניהם הבינו כי הספרות ההלכתית היא אחת המעבדות הטובות להתבוננות בקיום היהודי . אך אייזנשטדט לא הסתפק בכך ועמד על ההבדל שבין דרכי ההתמודדות עם המודרניזציה באירופה לתהליך שעברה היהדות בארצות כמצרים וסוריה : בעוד שבאירופה ההתמודדות עם המודרניזציה התחוללה תוך תהליך של עימות וניגוד, בארצות כמצרים וסוריה תהליך הפתיחה אל המודרניזציה לא הוביל בהכרח לניגוד ועימות . אייזנשטדט סיכם וכתב : ״ספרו של צבי זוהר מהווה תרומה משמעותית למחקר השוואתי של דפוסי המודרניזציה בקהילות היהודיות בעת החדשה״ . אייזנשטדט ראה רק את מחצית התמונה ולא את התמונה כולה . הוא צדק בכך שהסב את תשומת הלב לחשיבות הגדולה של מפעלו של צבי . אבל הוא החמיץ את העיקר : הן מבחינת המתודה והן מבחינת התכנים . מבחינת המתודה, עמדת היסוד המחקרית של צבי אינה נגועה בשמץ של מרקסיזם . לאמור, שינויים ירושלים : מכון בן-צבי, תשנ״ג . שם, עמ׳ .
|
|