|
|
עמוד:10
אבי שגיא [ 0 ] והציבורית של צבי, הייתי קובע כי צבי שייך לזן הנכחד של האינטלקטואל כזכור, עמנואל קאנט הצביע על שלוש שאלות יסודיות שעל האדם המעורב . להתמודד עימן : ״מה עלַי לדעת, מה עלי לעשות ולְמה עלי לקוות״ . צבי השיב על השאלות הללו באופן אישי, בגוף ראשון . מפעל חייו האינטלקטואלי מבטא את תשובותיו לשלוש השאלות . יצירותיו מאפשרות לנו לעקוב אחר תהליך לידתו של פרופ׳ צבי זוהר כאינטלקטואל המתמודד עם השאלות הקיומיות הקשות . רבים אינם יודעים זאת, אך צבי הוא אחד מגיבוריה העלומים של מלחמת יום הכיפורים . הוא היה בין קבוצת קציני המודיעין המצומצמת שהתריעה סמוך למלחמת יום הכיפורים על פריצת המלחמה . עניין זה, המוכר היטב לאנשים מחוגי המודיעין ומצא את ביטויו באתר לוחמי המודיעין הסמוך לצומת גלילות, נשאר חתום וסגור, אבל הוא מעניין במיוחד . זאת מפני שצבי למד לאחר שירותו הצבאי בישיבת מרכז הרב, ובבוקרו של אותו יום כיפורים שבו פרצה המלחמה הוא פנה אל ראש הישיבה, הרב אברהם שפירא ז״ל, וביקש ממנו לקרוא לתלמידי הישיבה המשרתים במילואים לעזוב את התפילה ולחזור ליחידותיהם . קריאתו של צבי נפלה על אוזניים אטומות . אבל צבי עזב את אולם התפילה הגדול שבישיבת מרכז הרב ושב ליחידתו . כי צבי, כמו צבי, היה קודם כל נאמן לאמת שבליבו ובה הוא דבק, גם אם יוותר לבדו ואין איש עימו . נפגשנו סמוך לאחר מלחמת יום הכיפורים, בעת שהוזמנתי לשמש כמדריך בתנועת ״גשר״, שצבי היה בין מייסדיה . תנועה זו שמה לה למטרה ליצור גשר בין חילונים ודתיים, ופעלה למציאת המכנה המשותף בין היהודים כולם . מכנה משותף זה היה הטקסט עצמו . ״הטקסט״ אמור היה לשקף את המסורת היהודית על מכלול גילוייה, והוא נתפס כיסוד משותף לקיום היהודי . גם אם מייסדי ״גשר״ לא דיברו בצורה מפורשת על כך, עמדתם שיקפה מעין שיבה אל התפיסה של אחד העם, שאותה ביטא במשל היין והחבית . אחד העם טען כי המשותף בין ״האדוקים״, כלשונו, לבין הציונים החילונים, הוא החבית עצמה . היין, היינו התכנים – מתפרשים אחרת, אבל החבית – היינו הטקסטים עצמם – משותפים . אחד העם כיוון אז את ביקורתו כלפי אלו שביקשו להשתחרר מן העול של המסורת הטקסטואלית והתרבותית היהודית . הם, בלשונו, שברו את ״החבית״ . לניתוח תופעת האינטלקטואליות בכלל והדגם של האינטלקטואל בפרט ראו אבי שגיא, ״הרהורים על האינטלקטואליות״, ז׳ילין בנדה, בגידת האינטלקטואלים, תרגם ניר רצ׳קובסקי, ירושלים : כרמל, 0 0 , עמ׳ - 0 , ובמקורות הרשומים שם .
|
|