|
|
עמוד:13
13 המחתרת המשפטית הפרקליטות, היה חבר בארגון ההגנה ושימש סנגור במשפטים רבים של חבריה ; משה קהתי, שעסק בענייני קרקעות עבור קק"ל כעורך דין במשרד מרדכי עליאש ; שלום הורביץ שהיה בולט מאוד בקהילה המשפטית ועסק בענייני קרקעות עבור קק"ל ; יוסף קיסרי ( קייזרמן ) שהיה מעורכי הדין הפליליים הבולטים וייצג חברי מחתרות ; אברהם ויינשל, שהיה מעורכי הדין החשובים בתקופת המנדט ופעל בין השאר בענייני קרקעות עבור קק"ל ; ודוד גייגר וצבי בר-ניב, שייצגו חברים בארגון ההגנה . המחתרת המשפטית היא תופעה היסטורית מרתקת של התמודדות אתית מקצועית של עורכי דין עם ניגוד חריף בין היותם חלק מן המערכת המשפטית ובין פעילותם בשירות המאבק הציוני . זהו ממד נוסף וייחודי בבחינת ההיסטוריה של המאבק הציוני ושל תולדות עריכת הדין בארץ . מצד אחד, עיקרון אתי חשוב שהיה מרכזי במערכת המשפט המנדטורית הוא הנאמנות ללקוח . עיקרון זה עיצב את התנהלות עורכי הדין במערכת המשפט הישראלית ובמקומות אחרים . יש להניח שנאמנות כזאת של עורכי הדין היהודים הייתה נתונה ללקוח הציוני, מאחר שהיה מדובר על מאבק לאומי גורלי בין היהודים לערבים בארץ . מצד אחר, לפי ההשקפה האתית המקצועית שהייתה מקובלת כבר בתקופת המנדט, עורכי הדין הם נאמני בית המשפט ( Officers of the Court ) , ולפיכך חייבים בנאמנות למערכת המשפטית . 5 הבריטים הקימו בארץ ישראל בשנת 1920 בית ספר למשפטים והסדירו את מקצוע עריכת הדין, שהיה נתון לפיקוחם הישיר . הם הכירו בחשיבות תפקידם של עורכי הדין וציפו שישמשו מתווך הוגן בינם ובין האוכלוסייה המקומית . להשקפתם, לא היו עורכי הדין היהודים אמורים לעמוד עמידה בלתי מותנית לימין הלקוחות הציונים . הבריטים קיימו הליכים משפטיים שבהם ייצגו עורכי דין יהודים את הצד הציוני המתנגד למדיניותם ולפעילותם . לא אחת אף ייצגו עורכי הדין גורמים אשר ניסו לפגוע בבריטים בפעילות מחתרתית אלימה ולהכשיל הליכים משפטיים, כגון בענייני רכישת קרקעות . עם זאת, הבריטים ציפו מעורכי הדין לשמור על ניטרליות מוסרית, 6 על טיעונים מקצועיים ועל התנהלות הולמת, כך שלא תיפגע הלגיטימיות של שלטון המנדט . יתרה מזו, השתתפותם של עורכי הדין באופן המקובל בהליכים שיפוטיים ובפרקטיקות משפטיות אחרות, כגון קיום ההליכים שקבעו הרשויות המנדטוריות להגשת בקשות, נחשבה בעיני הבריטים להכרה בסמכותם, אף על פי שעורכי הדין טענו שסמכות זו לא הופעלה כנדרש . ניגוד העניינים העקרוני שהיו נתונים בו עורכי הדין היהודים נהיה מורכב ומעניין בייחוד כאשר שני גורמים ציוניים, או יותר, ראו את עצמם כלקוחותיהם . המתחים הללו הובילו לעימותים על דרך ניהול התיק בין שני הלקוחות, למשל בין חבר המחתרת להנהגת המחתרת, ובינם ובין עורכי הדין . עורכי הדין גם היו צריכים לתת דעתם לעניין ולתהודה שעשוי לעורר 5 על אודות Officers of the Court ראו למשל זר-גוטמן, 'חובת עורך-הדין', עמ' 415 - 416 . 6 ביטוי לתפיסה זו ראו למשל כהן, 'ברכה לעורכי הדין בראשית דרכם', עמ' 507 .
|
|