|
|
עמוד:12
12 | גישור כאומנות לחימה במשך עשרות עמודים התפלפלו השופטים על סוגיית הכנסת הכלב לדירה : האם זו נחשבת הפרה כה חמורה שדינה ביטול מתנה ? אחסוך לכם את קריאת כל העמודים האלה ואומר שהתשובה היא לא . אם קיבלתם דירה במתנה והכנסתם אליה כלב אז אל דאגה, לא ייקחו לכם את הדירה . אני זוכר שכשקראתי את פסק הדין חשבתי שמשהו כאן ממש לא בסדר . איך יכול להיות שאמא ובן הגיעו לבית המשפט העליון, הוציאו מאות אלפי שקלים, השקיעו המון אנרגיה וחיו שנים בלחץ ותסכול, כדי שמישהו יחליט בשבילם על משהו כל כך פשוט . הרי ברור שיש כאן בעיה הרבה יותר גדולה מהסוגיה המשפטית — והבעיה היא מערכת היחסים . ברור שמשהו קרה בין האם לבן, ושמערכת היחסים ביניהם לעולם לא תחזור למה שהייתה בעבר . אין לי ספק שרק מעצם הפנייה להליכים משפטיים נוצר מתח כל כך גדול בין הבן לאימו, שסביר להניח שבעקבותיו אין לאימו קשר עם נכדיה וכל המשפחה התפרקה . היה לי גם ברור שהמאבק לא התחיל מההליכים המשפטיים, ושזה קרה כי האם והבן לא הצליחו למצוא פתרון שיהיה מוסכם על שניהם . אבל האם הם באמת ניסו ? האם הם באמת עשו כל מה שאפשר לעשות, לפני שהם ויתרו על השליטה בתהליך שלהם ונתנו לאחרים להחליט עבורם ? אני בטוח שלא, שהם לא עשו את המקסימום . אין לי ספק שאילו הם היו באמת מנסים ונותנים לתהליך הגישורי להתקיים בהתאם לכללים ולכלים שתלמדו בספר הזה, הם בכלל לא היו מגיעים לבית המשפט, הם היו מוצאים פתרון מיטבי והיו מצליחים לשמור על המשפחה שלהם . למזלי באותה תקופה גיליתי את עולם הגישור . בהתחלה הסתכלתי על הגישור כעוד הליך משפטי טכני, אבל משהו בו סקרן אותי וגרם לי להמשיך ולהתעמק . וככל שהתעמקתי כך הבנתי את הקסם שיש בגישור . רוב האנשים חושבים שגישור הוא פישור או בוררות, ולא מבינים שמדובר בתהליך אנושי ורגשי, שהמרחק בינו ובין השיח המשפטי הוא מרחק של שמיים וארץ . ככל שצללתי עוד יותר למהות
|
|