|
|
עמוד:12
12 | אני הילדה מאושוויץ דיווחים אחרים על השואה . אחרי המלחמה, אמי דיברה איתי בלי הרף על מה שקרה לנו כדי להבטיח שלא אשכח . השיחות שאני נזכרת בהן בספר הזה אינן ציטוטים מדויקים . אבל התוכן, הנימה וטבע הדברים מייצגים נאמנה את מה שנאמר . לכל אחד מאיתנו זיכרונות אחרים וגרסאות אחרות של האמת . זוהי האמת שלי . לדעתי אינני סובלת מאשמת השורד, שהיא אחד המרכיבים במה שהפסיכיאטרים מכנים "תסמונת השורד" . אנשים שלוקים בכך מענישים את עצמם על הישרדותם, אף על פי שהם אינם אשמים בדבר . אני לא חושבת ששישה מיליון היהודים שמתו בשואה היו רוצים שארגיש אשמה . במקום זה בחרתי לאמץ מושג חדש — "צמיחת השורד" — ובאמצעותו אני עושה שימוש פעיל בחוויותי כדי לכונן חיים בעלי משמעות לכבוד זכר המתים בשואה . אני אזכור אותם . תיעלתי את הטראומה לדבר שאני קוראת לו "ביטול תוכניתו של היטלר" . היטלר רצה לעקור את אמונתנו על ידי רציחת ילדינו . אני העברתי את רוב חיי הבוגרים בעשיית ההפך — על ידי שווידאתי שמשפחתי-שלי ספוגה בתרבותנו . שמונת נכדַי הם עדות להמשכיות שלנו . אושוויץ הטביע את חותמו בדנ״א שלי . כמעט כל דבר שעשיתי בחיי שאחרי המלחמה, כל החלטה שקיבלתי, עוצבו בידי החוויות שעברתי בשואה . אני ניצולה . נלווית לזה מחויבות של ניצוֹל — לייצג 5 . 1 מיליון ילדים יהודים שנרצחו בידי הנאצים . הם אינם יכולים לדבר . לכן, מעל לכול, עלי לדבר בשמם . טובה פרידמן, היילנד פארק, ניו ג׳רזי, אפריל 2022
|
|