|
|
עמוד:8
8 | תקשורת במסורת חברה יש מונחים שונים של שיח אמנותי שבעל-פה הנלמד בתוך החברה, כשם שהשפה נלמדת, וכדי להבינו יש להכיר את חוקיו, את ערכיו האסתטיים והרטוריים, להתבטא על פיהם ולהעריך את ביצועם בידי דוברים אחרים . המעבר לחלק השלישי, המתרכז בפולקלור היהודי, הוא מעבר מתיאוריה לתיאור ספרות, מדע ומאגיה . המאמר ״מדעי היהדות והפולקלור היהודי״ מעתיק את ההתעמתות הפנימית ביהדות המודרנית מהשדה הספרותי לשדה המדעי, בניסיון לעקוב אחר הכישלון של מחקר הפולקלור להשתלב בתחום האקדמי היהודי בישראל . למאמר הזה, שנכתב בראשונה לפני שלושים ושלוש שנים, ב- ,1990 יש כיום ערך היסטורי בלבד . ואולם, בניגוד לברכתו של נתן אלתרמן לאברהם שלונסקי עם כניסתו לוועד הלשון, ״שלא יתאקדם אלא רק יתקדם״, הפולקלור התאקדם והתקדם, אך לא דיו . אף שלחוקרי פולקלור ישראלים יש מעמד מכובד במחקר העולמי, באוניברסיטאות בארץ מעמדו של התחום אינו מבוסס דיו . ייתכן שכדי להביא לידי שינוי מוטב לשלב את הפולקלור לא רק במדעי היהדות, כי אם באופן בין-תחומי, אף במדעי החברה . המאמר השני בחלק הזה — ״גימטרייה : מספרים כמערכת על-לשונית בפולקלור היהודי״ — מתרכז בתופעה שאומנם טכנית היו לה תקדימים בקרב עמים אחרים, אך ביהדות היא השתרשה בפולקלור, בקבלה ובמאגיה — הגימטרייה המבוססת על השינוי של אותיות מסימנים לסמלים . החלק הרביעי מתרכז בהומור היהודי . מובן שלהנחה המקובלת, ״נישטא אין דער וועלט נאך א פאלק, וואס זאל אזוי ליב האבען א גלייכווערטעל, ווי דאס יודישע פאלק״ ( ״בעולם כולו אין עַם האוהב יותר דברי חידודים כמו העם היהודי״ ) — שבה חוקר דגול כמו ש . אנ-סקי ( שלמה-זנוויל ראפּאפּארט, 1863 - 1920 ) פתח בה את מאמרו ״דברי חדודים״ — אין בסיס אמפירי . אך אין ספק שההומור היהודי מעסיק חוקרים רבים הטורחים לעמוד על טיבו ועל ייחודו . המאמר ״ה״מיתוס״ של ההומור היהודי״ מבוסס על עבודת שדה בקרב יהודי ארצות הברית . הנוסח הנוכחי, המובא כאן, הוא השלישי . קדמו לו נוסח
|
|