|
|
עמוד:10
הדאו הסיני, המאחד את היין והיאנג, כך גבריות בריאה מאחדת בתוכה כוח ורכות, שליטה וקבלה, עוצמה ופגיעות, אחיזה והרפיה . עבור עומר, שהפך במהלך כתיבת הספר לאב לשני בנים תאומים, המסע התיאורטי הזה הוא גם מסע אישי עמוק . כמו שופר המהדהד מדור לדור, הוא מוצא עצמו ניצב מול השאלה העתיקה - כיצד לגדל את בניו בדרך שונה ? הדבר מזכיר לי סיפור ששמעתי פעם על אב שראה את בנו בן השש בוכה אחרי שנפל מהאופניים . במקום להגיד לו "תהיה גבר", כפי שאמר לו אביו שלו, הוא חיבק את בנו ואמר : "כן, זה כואב, וזה בסדר לבכות" . ברגע הזה, כמו גשר בין דורות, נפתח פתח קטן לגבריות אחרת . זה אולי לב ליבו של הספר - הניסיון להבין את השורשים העמוקים של הצורך הגברי בשליטה - לא רק כדי לפרק אותו אלא כדי לסלול דרך חדשה . היא תאפשר לדור הבנים הבא לגדול שלמים יותר עם עצמם, מחוברים יותר לרגשותיהם, פחות כבולים לכבלי השליטה ; כי בסופו של דבר, כפי שמלמדים אותנו בולבי וויניקוט, הקשר הראשוני עם ההורה - שמאפשר ביטוי מלא של העצמי - הוא המפתח להתפתחות בריאה . בסוף המסע הקורא מבין שהשאלה האמיתית אינה "כיצד נשיג שליטה ? " אלא "כיצד נשחרר את עצמנו מהצורך המתמיד בה ? " לא דרך ההשתקפות המזויפת של הכוח והשליטה שאחריהם אנו רודפים אלא בהכרת פנינו האמיתיות, על כל מורכבויותיהן . כשאנו מביטים היום בעולם המשתנה סביבנו, אנו רואים ניצנים של תקווה . יותר ויותר גברים מעזים להתעמת עם הכאב והפחד שבתוכם, מוצאים את הכוח להיות פגיעים ולומדים לאהוב את עצמם במלואם . כמו פניקס העולה מאפרו, כך עולה לאיטה גבריות חדשה - כזו שאינה זקוקה לשליטה כדי להרגיש שלמה . אולי זה הסיפור האמיתי שעומר מבקש לספר - לא רק על הכאב והפחד שמניעים את הצורך בשליטה אלא על גם על האפשרות לריפוי, על התקווה לשחרור . בסופו של דבר, כמו בכל המיתוסים הגדולים, גם עומר שקד 10
|
|