|
|
עמוד:12
חטיפניו עם קום המדיבת, בראשית 1948 רוח אחרת באה רק עט תקופת "האוניות הגדולות" מרומניה . היתה זו ראשיתה של עליה המונית, לא תמיד מגובשת בקבוצות איתנות . אז נוצרו הווי ומצב חדש . המפלגות הפוליטיות קיבלו באופו משמעותי את ניווט המעפילים, מעבר לתנועות החלוציות המכוונות אנשיהן להגשמה . "הרוח הגדולה" של תקומת עםישראל בארצו אחזה גם בעולים מרומניה, שעזבו בתיהם ופרנסתם ובוביום, בעלותם לרכבת ולאוניות דנו עצמם לגורל של פליטים מגורשים למחנות . בקפריסין ראו את עצמם יחד עם כולם, כבעמדה קדמית במאבק על המדינה העברית . * פרק קפריסין דחס את האנשים לסיטואציה שבה הותך כל שהצטבר והתגבש בשבע, שמונה ותשע שנים, כל אותן שנים של מלחמה ושואה : מיפגש עם הקבוצה, עם המדריכים, עם התנועה הכמעט סוריאליסטית; בדרכי אירופה החרבה, אך גם המוריקה או המושלגת, היםתיכונית, במעלה הדרך אל האוטופיה, אל חלום "אחרית הימים" . בעלותם אל אותה סירה, דימו שהיא תביא אותם אל אוניית הגאולה, בעור היא עצמה היתה "אוניית התלאות" בהעפלה . היא היתה לבקעת יחזקאל הנביא אליה כונסו "העצמות היבשות" . נחשונים נועזים, אומללים, רדופי המשחתות הבריטיות; אל מול חופי הארץ, נוכח חיפה הלילית ורכסי הכרמל, התרחש הדבר החרפעמי אין שני לו . בגופם הדווי חוו את החוויה : "ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד" . יתזקאל ל",, 10 . כאשר גררו אותם הבריטים מסירתם, שכבר הביאה אותם לארץ התפרצה אימת החשכה והבדידות . היא צנפה אותם ברוח התנגדות הגיבורה, הנואשת, ורוח "ההגנה" מהארץ מנהיגה אותם . עמוסי החוויה הזאת חשו עצמם בקפריסין לא פליטים כי אם מגורשי הארץ, שעמדו במערכה על העליה החופשית . המה כרתו ברית עם המולדת . לא היתה כזאת במחנות העקורים באירופה, ולא באלה שבאו לארץ ובפיהם "תביעות" . בהגיעם לארץ ראו עצמם בנתבעים ונענים, ונבלעו בסלע הישוב של טרם המדינה . 12
|
|