|
|
עמוד:8
• 8 • אמת מוחלטת אין בלתה . לעומתם, משוררים שונים שכתבו שירה חופשית מודרנית ושירה בפרוזה פנו לכיוון התרבות המערבית שבה ראו אמת מוחלטת אין בלתה . חלוקה זו הובילה לפולמוס ולדיונים טפלים שמילאו ומוסיפים למלא עד היום את דפי העיתונים במאבק על זכות הבכורה של מי מהקבוצות על הביטוי הפואטי בעיראק . כל הרעש הזה היה לא יותר מרעש שנגע לצורתו של הטקסט השירי והוא מנע מבעדנו לחשוב על היסודות האינטלקטואליים והנושאיים של הטקסט, שאותם איננו יכולים לייבא או לשאול מאחרים . אדרבא, את כל אלה עלינו ליצור באמצעות הבנה שלמה ומלאה של זהותנו כעיראקים במובן של מהי דמותנו התרבותית המודרנית ? מה מקומנו תחת הקולוניאליזם הפרסי, העות'מאני, האנגלי, האמריקני והרב-לאומי ? האם אנחנו ערבים, כורדים, טורקמנים וכדומה ? האם אנחנו מוסלמים, נוצרים, יהודים, אזידים, סאבאים וכדומה ? האם אנחנו רועי-צאן או חקלאים, עובדים או מובטלים ? מה בדיוק ? מהו בדיוק אופיינו הסביבתי — מדברי או הררי ? מהי המשמעות של דרך האכילה שלנו, של האופנה שאנו לובשים, או של החוקים שאנו פועלים לפיהם ? או שמא כל המגוון הזה כבר מגולם בתוכנו ? את כל השאלות האלה ועוד מאות אחרות כמותן אנחנו צריכים להעלות בפני עצמן לפני כתיבת כל שיר או מחשבה על ייצור ידע כלשהו . השירה המודרנית בעיראק נחלקת למספר דורות, החל ב"מבשרים", אותם אלה שקדמו לחלוצים, שיצירותיהם היו פשוטות ונאיביות במידת מה, למעט זו של ג'מיל סידקי א-זהאווי, מן הבולטים שבמשוררי דור המבשרים . לאחר מכן עלו החלוצים על במת השירה, ובראשם נאזכּאל-מלאיכּה ובּדר שאכּר א-סיאבּ . במהלך תקופה זו בלט גם חוסיין מרדאן כמי שחורג מהקשריהן של היצירות שקדמו לזו שלו, תוך שהוא מודע לתפקידו כמחדש . לאחר מכן הגיע דור שנות ה- 50 , שהיה שלב צונן במקצת בהתפתחות השירה העיראקית, שמייצגיו העיקריים היו סעדי יוסף ומחמוד אל-בריכּאן . ואז הגיע דור שנות ה- 60 שהיה חשוב ומשמעותי יותר מן הדורות שקדמו לו או שבאו אחריו, אך אני מבקש להוציא מכלל זה את יצירותיהם של המשוררים הבעת'יסטיים מדור שנות השישים . החשיבות הגדולה ביותר בדור זה, הן מבחינה טקסטואלית והן מבחינה תיאורטית, מיוחסת לחבורת כרכוכ, לעבד אל-קאדר
|
מקום לשירה
|