|
|
עמוד:4
• 4 • וארורות ועם זאת — כמפלטו היחיד של המשורר הגולה . כלומר, בין המולדת והבית ובין המילים והשירה מתקיימת זיקה מרתקת המשליכה גם על הבית והמולדת שיש למשורר בשירה ובשפה עצמן . בתהליכי העבודה על הקובץ גילינו שוב ושוב את המעבר ממרחב פיזי אחד למשנהו כמאפיין ראשון של המשוררים שנולדו בעיראק, גדלו בעיראק, כתבו בערבית אבל חיו ונפטרו בשטוקהולם, בברלין, בסן פרנסיסקו ובערים נוספות . בדומה לשירה העברית, גם השירה העיראקית השתחררה מחרוז וממשקל במהלך שנות ה- 40 של המאה ה- 20 . תהליך זה, שראשיתו ביצירתם של נאזכּאל-מלאיכּה ובדר שאכר אל-סיאב, שהחלו לכתוב שירה חופשית, נוסחו כעשרים שנה מאוחר יותר במניפסט השירה הערבית שעליו חתומים כמה מן הבולטים במשוררים העיראקיים : פאדל אל עזאווי, סמי מהדי, ח'אלד עלי מוסטפא ( עיראקי ממוצא פלסטיני ) ופאוזי כרים . המניפסט מובא כאן בעברית לראשונה, בתרגומו של אריה גוס . מבחר זה מאגד מיצירותיהם של 31 משוררים עיראקיים שכתבו בין ראשית המאה העשרים ועד ימינו אנו, ולפיכך הוא מהווה הצצה ראשונה למבחר מתוך השירה העיראקית במאה האחרונה ולא מקיף את המכלול העשיר שלה . מעבר לפרסום של שירה משובחת ומגוונת מתרבות קרובה-רחוקה, בעריכת הגיליון הזה ביקשנו להציע לקורא מפה ראשונית ויכולת התמצאות בסיסית בשירה העיראקית של המאה ה- 20 . מי שמחפש כמונו, למצוא מעט סדר בבלגן יוכל להיעזר ברשימתו הנהדרת של כאזם ח'נג'ר הממפה ( גם אם תחת התנגדות מתודולוגית מוצדקת ) את הדורות בשירה העיראקית, לקרוא מעט על המשוררים שכתבו את השירים ולהיעזר במפת השירה המופיעה בגב הכריכה . אנו מודים לכאזם ח'נג'ר שכתב את רשימתו במיוחד עבור גיליון זה, ולכל המשוררים שנתנו את הסכמתם להשתתף בקובץ זה . לצערנו, חלק מהמשוררים שביקשנו לפרסם משיריהם לא נענו לנו . מסיבה זו ומסיבות נוספות אנו מקווים שהקובץ הזה הוא פתח לאנתולוגיה מקיפה יותר שתראה אור בעתיד . אנו מבקשים להודות למתרגמים : סלמאן מצאלחה, יותם בנשלום, אהוד הורביץ, רותם עטר, אריה גוס ויאיר חורי . אנו מודים גם להילה פלד-שפירא על
|
מקום לשירה
|