|
|
עמוד:10
• 10 • אָכֵן, הִקְדִּים הָאָב מְאֹד לְהַדְרִיכוֹאֶל הַתַּלְמוּד, וְכֹה פָּתַח לוֹ אֶת הַשַּׁעַר אֶל הַהֲלָכָה, הִיא תֶּלֶף רַב מִדּוֹת, שָׁם לוּדָרֵי הַהִגָּיוֹן רַבֵּי-הַכֹּחַ שֶׁל בָּבֶל וּפוּמְבְּדִיתָא מִשְׂחֲקֵי-אֹנֶס יַפְגִּינוּ . פֹּה לָמַד הַנַּעַר אֶת כָּל תַּכְסִיסָיו שֶׁל הַוִּכּוּחַ, וְסִפְרוֹ"הַכּוּזָרִי" אַחַר אֶת גְּאוֹנוֹהוֹכִיחַ . — אַךְ מֵעֶצֶם הַשָּׁמַיִם שְׁנֵי מִינֵי אוֹרוֹת יַגִּיהוּ : אוֹר-הַשֶּׁמֶשׁהַמְסַמֵּא, וְאוֹר עָנֹג שֶׁל הַיָּרֵחַ . כֹּה מֵאִיר גַּם הַתַּלְמוּד בְּאוֹר כִּפְלַיִם, הוּא נִפְרָד לַהֲלָכָה וְאַגָּדָה, הָרִאשׁוֹנָה הִיא תַּלְפִּיָּה . אַךְהַשְּׁנִיָּה, הָאַגָּדָה, אֲנִי בְּשֵׁם גַּן אֲכַנֶּה : גַּן פְּאֵר שֶׁל כָּל תִּפְאֶרֶת . שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹתוֹ
|
מקום לשירה
|