|
|
עמוד:12
] 12 [ מימ ין לציונות * * * אולם לפני שנדון בימין החדש, הנוכחי, חשוב לשאול מה הוא בעצם הימין המקורי ? למה בעצם אנו מתייחסים באומרנו ״הימין הציוני״ ? הציונות הרוויזיוניסטית, שנוסדה כמפלגת הצֹה״ר ב- 1925 , הייתה מקסימליסטית : היא חתרה להשגת רוב יהודי בארץ ישראל באמצעות הקמת מדינה עברית שתשתרע על פני ארץ ישראל השלמה, או ליתר דיוק : ארץ ישראל המנדטורית, שכללה את עבר הירדן המזרחי שהועבר ב- 1922 מהמנדט הבריטי לממלכה ההאשמית . בכל הנוגע לאסטרטגיה להשגת היעד, ראתה המפלגה הרוויזיוניסטית את עצמה כממשיכת ״הציונות המדינית״ של הרצל . כלומר היא דגלה בפעולות פוליטיות ולאו דווקא בפעולות מעשיות כמו התיישבות בארץ . עם הקמתה הייתה התנועה הרוויזיוניסטית ביקורתית כלפי המדיניות הדיפלומטית של חיים ויצמן, שחתר למימוש הציונות באמצעות שיתוף פעולה והישענות על הבריטים . עבור הרוויזיוניסטים הייתה הדיפלומטיה הוויצמנית שגויה, מתונה מדי ונתונה לחסדי זרים . ז׳בוטינסקי פיתח את מה שכינה ״תורת הלחץ״ — שכללה בעיקר ״פטציות״, כלומר החתמות על עצומות, ניסיונות להגעה להסכמים עם ממשלות זרות ולחץ תקשורתי . קשה להחמיץ את העובדה שהמאפיינים האלה ניכרים גם במדיניותו של נתניהו, שנוטה להאמין בכוחם של נאומים והכרזות . ז׳בוטינסקי האמין במיליטריזם ובכוח עברי, אם כי גם כשהתאכזב ממדיניות המנדט הוא לא הרחיק לכת עד כדי נכונות להילחם בבריטניה, כמו שנהגו לימים מחתרות אצ״ל ולח״י לאחר מותו ( הוא נפטר באוגוסט 1940 ) . ז׳בוטינסקי חתר כאמור למדינה יהודית בעלת רוב יהודי על פני כל השטח המנדטורי . אבל מהותה של המדינה שביקש להשיג הייתה מורכבת יותר משנוטים להבין בימין . במאמרו משנת 1926 , על ארץ-ישראל ה׳דו-לאומית׳ , הוא קבע : ״ארץ-ישראל העתידה צריכה להיות בנויה, מבחינת הזיקה המשפטית, כ׳מדינה דו-לאומית׳ [ . . . ] כל ארץ, שיש בה מיעוט אתני, ולו הקטן ביותר, תצטרך [ . . . ] להתאים את משטרה המשפטי לעובדה זו וליהפך למדינה דו-תלת-לאומית או בת ארבעה לאומים״ . ז׳בוטינסקי ניסה למזג בין זכויות המיעוט הלאומי ובין עקרון הרוב היהודי — תפיסה מורכבת שמחייבת רגישות ואיזון . אוטונומיה
|
|