להוציא חלום לאור

עמוד:8

8 | מעלה | גיליון 7 | תשרי תשפ"ג | ספטמבר 2022 של הספר נועדה בעיקר ☞ להאיר את המסר ולאו דווקא את הספר עצמו . רעיון העברת המסר מעצים עוד יותר את ההתמקדות – שאפשר היה למצוא לה רמזים בניסוחים שבאתרי ההוצאות – במי שמגשים את החלום, במי שמעביר את המסר, ובמילים אחרות – במחבר . זה לא מפתיע שבמציאות של תחילת העשור השני של המאה ה- 21 אנשים נמשכים למשהו שמאפשר להם להיראות ולהתפרסם, ובכל זאת נראה שבהוצאת ספר יש משהו חמקמק יותר מאשר בנִראות שמציעות, למשל, הרשתות החברתיות . כי ספר מודפס קיים כבר מאות שנים ואת הארשת האינטלקטואלית שלו אי אפשר להסיר, בלי קשר לתוכנו . ייתכן אם כך שהוצאת ספר היא הדרך של אלו המעוניינים להיראות, אך מעוניינים לעשות זאת תחת חסות של תוכן בעל משמעות ( בין אם קיימת ושרירה ובין אם מדומיינת ) . אך בקמפיינים בולט צורך נוסף של המחברים, שקיים אולי אצל כולנו : לנסח את עצמנו, את מאורעות חיינו, המחשבות, האמונות והדעות שלנו בתוך מבנה נרטיבי . כי החיים והטלטלות שהם מזמנים הם לאו דווקא סיפור קוהרנטי ומאורגן, ולפיכך יש צורך לערוך ולברוא אותם ככזה – למשל כטקסט כרוך בספר . הקורא המממן אבל אם אנשים רוצים לנסח את הסיפור שלהם ולהוציא אותו לעולם מתוך רצון כן להשמיע קול, האם יש מי ששומע או שרוצה לשמוע ? בשאלה הזו טמונה אולי תשובה, חלקית לפחות, לשאלה מה עומד מאחורי הרצון להשקיע דווקא בהוצאת ספר מודפס . לצד העובדה שטקסט כתוב בתוך ספר כרוך הוא עדיין האפשרות הזמינה ביותר לניסוח סיפור, הוצאת ספר מאפשרת השמעת קול בלי תלות בנמען . אדם יכול לנסח את סיפור חייו, להציג את משנתו בנושא שחשוב לליבו, להעלות על הכתב את רצונותיו ועוד . השאלה אם מישהו יקרא את הספר ואיזה הד יהיה לו הופכת רלוונטית פחות . לכן, בהמשך להגדרת הסופר- הלקוח, יש צורך לחפש ניסוח מתאים גם לעמדה החדשה שהקוראים נמצאים בה . כיוון שהקוראים הם כבר לא רק צרכני תרבות במובן האינטלקטואלי או הרגשי, ואפילו לא צרכנים במובן הצרכני הקפיטליסטי הבסיסי, הם המממנים שמאחורי הקלעים, המשקיעים, אלו שמאפשרים להניע את תהליך הוצאת הספר מבחינה כלכלית . כלומר, בתפקידם החדש הקוראים אפילו לא נדרשים בהכרח לקרוא את הספר, אלא רק להשקיע בפרויקט, ובכך לאפשר את הוצאתו לאור . כל המשתתפים במערך ההוצאה לאור זזים ומשנים את מקומם, ובמיצוב החדש שלהם כמעט אין להם תלות בדעה או במחשבה של האחר . הקשבה ודיאלוג הם פרקטיקות שנראות לפעמים כאילו נלקחו מתקופות אחרות . אבל גם בתקופה הנוכחית יש לאנשים מה להגיד, והספרים מאפשרים את זה, גם אם אין מי שישמע, יהנהן או יגיב באייקון של אגודל מורם . הקול הושמע, והספר, שמוצב עכשיו על המדף, הוא ההוכחה לכך . שדבקה בו קדושה בספר כמדיום יש מתח בלתי פוסק בין הממשות הפיזית שלו כאובייקט לבין המשמעויות הסמליות שהוא נושא בתוכו . עדות עתיקה יותר ממהפכת הדפוס עצמה לכך נמצא ביהדות, במנהג הגניזה . כאן ההתייחסות לספר היא כאל אובייקט, אבל לא כשהוא ממלא את ייעודו המקורי בתור נושא טקסט, אלא דווקא בנקודת הזמן שבה אי אפשר להשתמש בו עוד . האם אפשר פשוט להשליך ספר תורה או ספר קודש אחר ? התשובה החד- משמעית היא לא, מתוך מחשבה שבחפץ עצמו דבקה הקדושה שמיוצגת בטקסט . כיוון שאנחנו רגילים להנחה הזו, נשמע לנו הגיוני לנשק סידור שנפל על האדמה או לקבור בבית קברות יהודי ספר תנ"ך קרוע . אך כדאי לחזור אחורה ולהתעכב רגע על התפיסה שבבסיס המנהגים הללו : הספר, שהוא חפץ עשוי נייר ודיו, ספח אל תוכו חלק מן הקדושה שמיוצגת במילים שכתובות בו . לכן, אין פלא שהתפיסה של הספר כאובייקט ממשי אך בו בזמן כחפץ שנושא משמעויות סמליות ואפילו קדוּשה נפוצה כל כך בעולם המערבי . זוהי הנחת יסוד שנעוצה עמוק בשורשי התרבויות שהתפתחו לאור עקרונות הדתות המונותאיסטיות . בהמשך ישיר לכך, אין זה מפליא שספר הוא הגשמה של חלום . הוא מאפשר לאנשים להחזיק אובייקט שמייצג את תחושת הערך העצמי שלהם, שנושא את המסר שהם מבקשים להעביר, שמציף את הנושא המושתק שמעסיק אותם, או שתוחם – קודם כול במילים ובהמשך גם בדפים ממוספרים ובתוך כריכה – את סיפור חייהם או של חיי היקרים להם . ספרים נעשים במובנים מסוימים מעין אנדרטאות . בדומה לאנדרטה שיש לה מקום במרחב הציבורי, גם הספר הוא משהו שיש לו נוכחות ברמה החומרית-הממשית . הוא תופס נפח פיזי על מדף הספרים, ומנכיח רעיון או זיכרון מעצם הצ בתו שם . ראיה לתפקיד שממלאים - ספרים כמפעלי הנצחה היא מגמת העלייה במספר ספרי הביוגרפיות והאוטוביוגרפיות שיוצאים בי שראל בשנים האחרונות, שע- ליה דווח גם בדו"ח האחרון של - הספרייה הלאומית . אומנם, ספרי זיכרון אישיים וקבוצתיים יוצאים בארץ ביוזמות פרטיות או קהילתיות כבר עשרות שנים, אך עכשיו נראה שהמגמה הזאת מת רחבת וכבר לא מדובר רק בהנצ- חת גיבורי מלחמות או אישים צי- בוריים, אלא גם בספרי מתכונים - או ספרי ילדים . הספר נהפך למ עין אנדרטה, לא רק במובן הישיר - של הנצחה, אלא גם בכל פעם שמישהו בוחר בו – ובהילה הת רבותית שמקיפה אותו – לשאת - משהו מתוכו, להיות החפץ שיג שים את חלומו . - האם הרצון של אנשים לכתוב, להדפיס ולכרוך את חייהם, את חיי קרוביהם ואת המסרים שלהם לתוך אובייקט ממשי, יישאר, או שנוכח המודעות האקולוגית יהיה קשה לתרץ את המשך הדפסת הספרים באמתלה רומנטית ? ייתכן שאנשים שקוראים ומוציאים ספרים כיום הם פשוט דור המדבר, שעדיין לא התרגל לצרוך את התוכן שלו וגם להפקיד את התוכן שבו על גבי מסכים, ושזה רק עניין של זמן עד שהספר המודפס ייעלם מן העולם לטובת התחליפים הדיגיטליים . אך ייתכן גם שהמגמה תימשך ושאלפי ספרים חדשים יודפסו בישראל מדי שנה . כך או כך, גם מספידי הספר וגם אוהביו חייבים להודות שיש פה משהו מוזר . איך ייתכן שחפץ שמעורר התרגשות ומפעיל את החושים רק בתיווך של דמיון ויצירתיות, עדיין שומר על מעמדו ? אין עוררין על העובדה שזהו אובייקט מיושן ומגושם . אבל אולי זוהי גם הסיבה לנוכחות שלו . אולי הוא מייצג געגועים לעולם שיש בו סֵדֶר וסְדָר, משמעות ארוזה בתוך קרטון, ובתוכו סיפור שיש בו התחלה, אמצע וגם סוף .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא