|
|
עמוד:9
9 הקדמה החדשה, לימים התרבות הישראלית . הוא אף מבקש להראות שהיצירתיות, התקוות והבחירות של אישים כדוגמת שאול טשרניחובסקי וחיים נחמן ביאליק, דוד פרישמן ואליעזר שטיינמן, אברהם יוסף שטיבֶּל ושושנה פֶּרסיץ, מחנכים כמו יצחק אלתרמן ושחקני "הבימה", מובנות רק ביחס ליצירתיות, לתקוות ולבחירות של ידידיהם לשעבר, אויביהם הקרובים ומתחריהם בעולם המקביל של תרבות היידיש . בעולם זה זרחו מאורות ספרותיים מודרניים כגון דוד הופשטיין ופרץ מַרקיש, מהפכני אמנות כמו אֵל ליסיצקי ומארק שאגאל, והוגי חזונות של עתיד תרבותי יהודי בהיר בתפוצות כדוגמת דוד בֶּרגלסון ומשה ליטבַקוב . המחקר הזה עוקב אחר סיפורם של שני עולמות התרבות האלה, השזורים זה בזה, עד השנים הטרגיות 1919 – ,1921 ומסתיים בהפקעתו של רעיון התחייה היהודית כאשר הידקו הבולשביקים המנצחים את אחיזתם בחיי התרבות, חיסלו את התרבות העברית והכניסו את תרבות היידיש למיטת הסדום של חזונם המהפכני . אבל הספר אף טוען שאם נתרכז אך ורק בהתרת סבך העלילה בשנים ההן נחמיץ את החשיבות היסודית של התקופה בתולדות עם ישראל . כמו שנראה, המאמץ ליצור תרבות מסוג חדש לא היה תולדת עידן המהפכה . חשיבותה של שנת 1917 נעוצה בעובדה שמהפכת פברואר הייתה הרגע שבו הותרו כבליו של אידיאל, חזון ומפעל של תמורה תרבותית לאומית חילונית, שכבר החל לקרום עור וגידים בקרב יהודי מזרח אירופה בשנות השמונים של המאה התשע עשרה . אנשי הרוח שהספר הזה עוסק בהם הרגישו שנפילת המשטר הישן נותנת להם דרור לממש חזונות של תרבות יהודית חדשה, שכבר טיפחו בליבם זה עשרות שנים . ומאחר שהיו משוכנעים שהתנאים בשלים עכשיו לתת ביטוי שלם וחסר מגבלות לחזונם על תרבות יהודית חדשה, המחקר על מאמציהם ברגע ההיסטורי של 1917 מגלה מה הייתה אמורה להיות אותה תרבות יהודית, לאומית וחילונית חדשה, מה היו תכניה ושאיפותיה, האידיאלים שלה וערכיה העמוקים, ומה הייתה תורתה . במילים אחרות, על אף הכאוס הנורא של התקופה, קו פרשת המים של 1917 מציע לנו שתי נקודות מבט בהירות . מאורעות 1919 – 1921 הם היסטוריה בזעיר אנפין, המלמדת איך שוּנה מפעל התרבות באלימות בידי הסוציאליזם המהפכני החברתי- הפוליטי בהתגלמותו הקיצונית ביותר במאה העשרים . אבל מבחינת ההיסטוריון יש בהפוגה הקצרצרה של 1917 – 1919 משהו מעניין עוד יותר : התנאים ברגע ההוא אִפשרו לשוחרי התרבות היהודית, ואפילו כפו עליהם, לממש ולבטא את תפיסת התרבות שלהם, שהתפתחה והלכה זה שנים, כמו שלא אירע מעולם לפני כן ולא אחרי כן עד שקמה מדינת ישראל . וכך יש לראות בשנים 1917 – 1919 מסגרת אידיאלית להבנת סוגיות יסוד בתולדות עם ישראל בעת החדשה : חתירתם של היהודים לסגל להם אורח חיים מודרני,
|
|