פרק ב'. מבט לשנות העשרים (קריעת עבר הירדן)

עמוד:13

"הגבולות הנדרשים מכילים בקרוב 55­ 60 אלף קילומטרים מרובעים ) 55­ 60 מיליון דונם ( אשר כנגדם יש לנו מאות אלפים של יהודים נטולי מעמד המבק­ שים עבודה . אם רוצים להכשיר את הארץ במשך זמן קצר לקלוט את רוב מנין ההמונים האלה, אין למעט בשום אופן את גודלה בדרך מלאכותית . כמו­כן הכרחי הדבר, כי מקורות המים אשר כל עתידה של הארץ תלויה בהם, לא ייכרתו מעל קרקע המולדת היהודית המתכוננת בעתיד, ושדות החורן אשר בהם תלויה הארץ בלחם חוקה, אינם צריכים להינטל ממנה . מטעם זה עמדנו תמיד על התביעה המוכחת כי ארץ ישראל צריכה להכיל את הבריכה המערבית של הליטני, את מקורות הירדן עד החרמון ואת חבל חורן עד נהר פרפר ) נהר אל וועווגי ( דרומה לדמשק" 7 . ד . בן­גוריון מביע בסיום תזכירו את התקווה כי הפועלים הבריטים והצרפתים "ישתמשו בכל השפעתם על ממשלותיהם כדי להבטיח את יסודו של הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל בלתי מחולקת ובעלת יכולת של התפתחות כלכלית ועמידה ברשות עצמה . " הסכנה לקריעת הגליל העליון מארץ ישראל אמנם נמנעה, והוא נשאר בתחומו של המאנדט הבריטי, בעוד שצרפת קיבלה מאנדט על חלקים מארץ ישראל שבגולן ובחורן . שוב הסכנה עלתה עם התכנית הבריטית לקריעתו של עבר הירדן המזרחי . יש להתעכב על פרשה זו של קריעת עבר­הירדן המזרחי, מאחר שזו היתה חלוקה ראשונה של ארץ ישראל . עם חלוקה זו השלימה התנועה הציונית בשעתה, השלמה שהיתה בבחינת "בכיה לדורות", שכן, לא רק זה שעבר­הירדן נסגר מאז בפני התיישבות יהודית, אלא שבכל התכניות והפתרונות המדיניים מאז ובכל תקופת המאנדט ועד ימינו אלה נעלם עבר­הירדן המזרחי לא רק מתודעת דעת הקהל בעולם, אלא בהמשך הזמן גם מתודעתה של התנועה הציונית כמרחב להגשמת הציונות וכפתרון לשאלת הערבים בארץ ישראל . טושטשה העובדה שבעבר כבר תולקה הארץ ושחלק חשוב ממנה ­ עבר­הירדן ­ נפל בחלקם של הערבים מארץ­ישראל . הצהרת בלפור מהשני לנובמבר 1917 לא קבעה במדויק מבחינה מדינית את גבולו­ תיה של ארץ ישראל והתייחסה אליהם במובן ההיסטורי הכולל . בהערותיו של אורמסבי גור להצעות הציוניות מה­ 8ו 19 . 11 . 19 נאמר, כי הצעת הגבול צריכה היתה להיות מנוסחת : "ארץ ישראל שלמה מדן עד באר­שבע כולל שקע הירדן עם פיקוח כלכלי על מקורות המים של הירדן ויובליו" 8 . העמדה הבריטית בדבר עבר­הירדן כי ישות מדינית ערבית עצמאית נקבעה בוועדה הבין­משרדית לענייני ארץ ישראל עוד בספטמבר 1920 . בוועידת קאהיר בראשותו של שר המושבות צירציל ב­ 1921 . 3 . 24 הוחלט סופית להפריד בין עבר­הירדן לארץ ישראל, ולהקים בה את האמירות הערבית . ההנהלה הציונית השלימה עם הפרדת עבר­הירדן מא"י והעמידה פנים של שביעות רצון מכך, שעבר­הירדן יישאר לפחות בתחום המאנדט הבריטי . בהחלטות הפוליטיות שנתקבלו בקונגרס הי"ב ) 21 . 9 . 41­ 1 ( בקארלסבד, נתבע אישורו הדחוף של המאנדט הבריטי, והובעה שביעת רצון על הכללת עבר­הירדן בתחום המאנדט הבריטי ואכזבה ששאלת הגבול הצפוני טרם באה על פתרונה הרצוי . ב . כצנלסון שהופיע בשם אחדות העבודה שהיתה באופוזיציה להנהלה הציונית, מתח ביקורת קשה על ההנהלה ואמר בין השאר, כי"ההנהלה הציונית הסתפקה במתן פירסום לה . סמואל בעוד שמראשית בואו ארצה קבע שיש להפריד את עבר הירדן מא"י, וכי ההנהלה שהוא מינה הולידה פרעות והמשטרה, רוויית שנאת ישראל, נשארה במקומה" 9 . ב­ 1922 . 6 . 3 פירסמה הממשלה גילוי דעת רשמי לפירושה של הצהרת בלפור ועל מדיניותה העתידה בא"י ) הספר הלבן של צירצייל ( . לפירסומו של הספר הלבן הזה קדמו מגעים בין משרד המושבות לבין המשלחת הערבית ששהתה בלונדון ובין בציגי ההנהלה הציונית . בספר הובאה חליפת האיגרות עם שני הצדדים על המו"מ וכן נמסרה האיגרת לפני פירסומה לעיונם של שני הצדדים . הערבים דחו את הספר­הלבן ואילו ד"ר ח . וייצמן הודיע ב­ 22 . 6 . 8ו בשם ההנהלה הציונית, שעל חבריה נמנה אז גם ז . זיבוטינסקי, שהיא מאשרת את המדיניות האנגלית בא"י שהובאה בספר­הלבן מה­ 22 . 6 . 103 . 13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא