|
|
עמוד:12
אלה צרכים שבעבר נדחקו או היה צורר לתת להם עדיפות נמוכה יחסית, ובין אם אלה צרכים האופייניים במיוחד לחברת "השפע" . עצם "הידיעה על הרווחה" הינה יסוד בסיסי' להתרחבות במגוון הביקושים הצרכניים . יחד עם זאת היא מושפעת מאוד מהשינויים הסביבתיים בתחום הצריכה ובתחום תרבות הצריכה באופן כללי . חדירה כזו של השפעות מהחוץ אינה יוצאת דופן לגבי חברת קיבוצית שאינה מקיימת עקרונית אוטרקיה כלכלית וצרכנית . החברה הקיבוצית בתחומים רבים לא יצרה תרבות צריכה ייחודית ובמיוחד לא בתחום הצריכה החומרית . גם התקופה הראשונית המקובלת פה ושם כתקופה "אסקטית" מעולם לא היו דפוסי החיים שלה בבחינת דפוסי חיים "אידיאליים" אלא תוצאה של המציאות הקשה ושל התנאים החלוציים שחייבו הסתפקות במועט, ורק משום כר ניתנה לה "אידאליזציה" "כמו" דוגמטית . על ימוד רמת החיים הגבוהה בקיבוץ ניתן כיום להגיע לסיפוק צרכים בהיקף רחב, כולל צרכים חדשים לחלוטין שיש בהם סימני היכר של תפיסה צרכנית, שבעבר אפילו לא חלמו עליה . אר לא פחות חשוב מכר הוא ענין השינויים בדרכי ההקצאה של התצרוכת בקיבוץ . בנוסף ללימוד משגיאות בעבר, התחוללו שינויים בדפוסי חלוקת הוצאות הקיום ) התצרוכת הקיבוצית ( . נוצרו תקציבים כספיים העומדים לרשותו הבלעדית של החבר . הורחבו תחומי הבחירה החפשית והוכנסו שיטות נורמטיביות של חלוקה . שיטות שיש בהם סטיה ברורה מהעיקרון ה"אידאלי" אר מבחינת ארגון החלוקה תרמו במידה מכרעת לאיתלותו של החבר בממסד . שגם אם שירת כמיטב יכולתו את מגמות השוויון הבסיסיות, מבחינה ארגונית היה נתון לליקויים, עיוותים וגם ללחצים דיספרופורציונליים ברמת הדרישות שהחברים העמידו בפני המערכת המוסדית המופקדת על החלוקה . ההגמשה התבטאה בכר שניתנה האפשרות לחברים לעבור משיטת הבחירה במסגרת של שיטה משוקללת על יסוד ממוצעים והקצאה נורמטיבית, לשיטות של בחירה חופשית במסגרת של הגבלה תקציבית כללית . לכאורה, נפגם כאן העיקרון של "לכל אחד לפי צרכיו" אר היה בשיטה זו ללא ספק משום פיצוי משמעותי ומבחינה פסיכולוגית תרם תרומה ניכרת בהרגשת השוויון הכללית . במילים אחרות היתה להגמשת זו משמעות ותכולה כמותית ואיכותית כאחד . 12
|
|