|
|
עמוד:11
שבתהליך הסוציאליזציה החברתית הופנמו בדרך שיטחית . התפלגות גילית שבה מדובר ניתנת למדידה ולהשוואה אמפירית עם פירמידה של אוכלוסיה נורמלית . הסטיות מהפירמידה הנורמלית שניתן להבחין בקיבוץ הם תוצאה של התפתחות מהאוכלוסיה החדגילית ) או קרובה לחדגילית ( של האוכלוםיה המייסדת ושל מאזן הקליטה והעזיבה במשך זמן קיומו הממושך של הקיבוץ . בתנאים אלו של ה"ציפיות" של שכבות שונות באוכלוסיה, נוצרות תשומות ) דרישות ותמיכות ( שהם קודם כל בעלות עוצמה שונה, כלומר בעלות השפעה שונה על המינהל והתיפקוד שלו גם בהיבט של התקשורת . אך לעיתים קרובות התשומות הן לא רק בעלות עוצמה שונה אלא גם בעלות "כיוון" שונה . כלומר יש לנו ענייו ב"ציפיות" המייצגות ריבוד גילי ולאו דווקא פערים ערכיים אך בכל מקרה יש להם משמעות לדרכי התיפקוד במערכת התקשורת והמינהל, או באופן יותר כללי במערכת המדינית של הקיבוץ . * שינויים במערכת הביקושים סוג אחר של שינויים במערכת הביקושים ) "רצונות" ( מקורו בתחום ה"תועלתי" הישיר . שינויים אלה מעוגנים בראש וראשונה בהצבר של ערכים כלכליים, שנוצרו לאורך זמן ושינו את רמת היכולת להפנות משאבים לתחום הצריכה . הצבר כלכלי זה מהווה את היסוד העיקרי לעליה המרשימה בהכנסה לעובד . השינוי בהכנסה הפנויה והמודעות לכך אצל החברים הינו בסיס "אמפירי" לציפיות אופייניות ל"אמידות ושפע" . עליה כזו בתחום ה"עושר החברתי" מאפשרת מראש סיפוק הרבה יותר רחב של צרכים, בין אם * לצורך הדיון כאן אני מגדיר "מערכת מדינית" כמערכת שיש לה הלגטימציה החברתית לקבל החלטות "מחייבות" לגבי היחידים והקבוצות הפועלים בקיבוץ, כמו חברים, מוסדות, ענפים וקבוצות שונות . כ"תשומות" יט לראות את מערכת הדרישות אל המינהל ואל המערכת המדינית בכלל מצד אחד, ואת התמיכות שאלה מקבלים מהציבור מצד שני . ראה : יוסף לניר הקיבוץ כמערכת מדינית עבודת מחקר במסגרת המחלקה למדעי מדינה אוני . בראילן . 11
|
|