מבוא

עמוד:12

12 מירה צורף ותמי רזי מבוא הסלוניים . הן הנחו את הדיונים והן אלה שסיכמו אותם . בעשותן כן הן עיצבו במידה רבה גם את סדר היום שמחוץ לסלון, שכן, דיוניו זלגו אל מחוץ לכתליו ועוררו שיח 8 ציבורי עירני בעיקר מעל דפי העיתונות . כפי שעולה בבירור ממאמרי הקובץ, גם המרחבים האקסלוסיביים שנועדו לנשים, המגודרים היטב מפני מפגש והתחככות עם גברים, היו בפועל מרחבים לימינליים, שכן, הם מצויים פיזית במרחבים ציבוריים, אך ההומוגניות הנשית המצויה בהם בשל הסגרגציה בין המינים הופכת אותם לפרטיים לכאורה, ולפיכך על קו התפר שבין הפרטי לציבורי . לעיתים מזומנות הם הפכו למרחבי צמיחה והעצמה לנשים, שמתוכם הן פרצו אל המרחבים הציבוריים ואפילו סדקו תקרות זכוכית מרחביות כגון : המסגד, בית המדרש, ואף מרחבים פרופסיונליים, הנחשבים לגבריים במובהק כזירת בית המשפט . שלילת הבינריות וחשיפת הזליגה ממרחב אחד למשנהו, ערערו על החלוקה לשני מרחבים, המוקצים באופן נחרץ ואקסלוסיבי,לכאורה, לכל מגדר בנפרד . בקובץ זה נוכח המרחב היצרני והלימינלי, במפורש או במובלע, בכל אחד מן המאמרים . כך למשל, במאמר הפותח את הקובץ, טוענת קרן אבו הרשקוביץ כי הנטייה הרווחת לזהות בין היקף הנוכחות של נשים במרחב הציבורי לבין מידת החירויות האישיות, החברתיות והפוליטיות מהן הן נהנות, מצמצמת בהכרח את הגדרת הסוכנות הנשית לאיתגור הנורמות הקיימות או למאבק למען שינוין . בכך נוטלות גישות אלה את הסוכנות מאותן נשים שפעלו בדרכן שלהן, כדי לשנות את גורלן, ופועלן נותר סמוי מהעין . אבו הרשקוביץ בוחנת את מעמדן של נשים בראשית האסלאם על בסיס המשא ומתן שניהלו במטרה לשפר את מערכות היחסים שלהן עם בני זוגן ; נשים שהתאסלמו מתוך מחשבה שהמרת דתן תשדרג את מעמדן ; וכן נשים שהעניקו חסות לגבר או לאישה כחלק מהתנהלות חברתית מקובלת . במאמרה אבו הרשקוביץ מנתחת את המרחבים המגוונים שבהם פעלו, ואת הטקטיקות אותן אימצו כדי להיטיב את תנאי חייהן . זינב אל-ע'זאלי, האחות המוסלמית, העומדת במרכז המאמר של נועה דודיאן, הייתה חברה מן המניין בתנועת האחים המוסלמים — תנועה ששמה לה למטרה להחזיר את עטרת ערכי האסלאם אל המרחב הציבורי . בדפוסי הפעילות שלה פורצת אל-ע'זאלי אל מרחבים גבריים מובהקים . אחד מהם הוא המסגד, שבו קיימה מעגלי לימוד על טהרת המין הנשי . ואילו האחר הוא מרחב בית הכלא, מיקרוקוסמוס בזכות עצמו, שבו מתקיימים יחסי כוח לא רק בין סוהרים לאסירים אלא גם בין אסירות לאסירים ובין אסירות לסוהרים . אל-ע'זאלי הפכה במו כתיבתה את מרחב בית הכלא, שמעצם טיבו הוא מרחב מצמצם ומאיין, למרחב מעצים ומשחרר . במאמרה של תניא ציון וולדקס נפרמים הגבולות שבין קטגוריות אנליטיות נפוצות, כגון רפורמה ומהפכה, פנים וחוץ, פמיניזם ודת, כמו גם מודרנה ומסורת, ובכך מתערערות הדיכוטומיות הרווחות לרוב בחשיבה המערבית . דפוסי המאבק 8 מירה צורף, סלונים ספרותיים במצרים משנות העשרה עד שנות הארבעים : פרק בהיסטוריה חברתית-תרבותית, עבודת תזה, אוניברסיטת תל אביב, 1999 וגם מירה צורף, מיי זיאדה — ביוגרפיה חברתית-תרבותית : מן האישי אל הקולקטיבי, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת תל אביב, 2005 .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא