דברי הספד

עמוד:14

14 דברי הספד באוניברסיטה הזו . מרצה שהוא תכלס, מקצוען, ידע אין סופי על לבנון, והכי חשוב מדבר עם הסטודנטים בגובה העיניים" . ( 4 ) המורה פשוט אלוף מכל הבחינות . . . האווירה בקורס הייתה רצינית מאוד, אך עם זאת חווייתית, מאתגרת והומוריסטית" . ( 5 ) "מרצה מרתק ונעים מזג . מרצה בגובה העיניים ומעורר המון עניין בשיעורים . כן ירבו מרצים כאלה" . האם צריך להמשיך ? לאורך השנים נפגשנו לא אחת במסדרונות, בכנסים בחו"ל, ואחת הפעמים הייתה בבואו לניחום אבלים כאשר אבא שלי נפטר . הוא בא מוקדם בבוקר ולא היה אף אחד, אז הלכנו לטייל לאורך החוף בהרצליה . אני זוכר שהוא סיפר לי על תלאותיו באוניברסיטה, ואני מנסה לראות את החיים דרך העיניים שלו . הוא חש תסכול רב . הוא סיפר לי על המחיר הכבד מבחינה אישית שהוא ומשפחתו משלמים על כך שטרם זכה לשלווה בדמות משרה תקנית באוניברסיטה . קבלתה הייתה מסמלת עבורו את ההכרה בהישגיו האקדמיים . במקום זה הוא נאלץ לכתת רגליו בין מוסדות שונים — ארבעה רק השנה ( האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת תל אביב ומכללת אחווה ) . כל אחד מעריך את כישוריו ואת יכולת ההוראה שלו, אבל אף אחד לא מוכן — או יכול — להעניק לו את חוף המבטחים בדמות תקן המוביל לקביעות . תמיד עודדתי אותו להמשיך ולנסות ולא להתייאש . ואכן, הוא לא התייאש . הוא ניגש למכרז המתנהל עתה באוניברסיטה העברית וגם למכרז שהתנהל במכללת שלם . הוא לא היה שלם ( תרתי משמע ) עם המהלך הזה משום שמדובר במכללה ולא אוניברסיטה, אבל הוא עשה זאת . ואכן, נודע לי כי הוא עלה לשלב האחרון שם . יכול להיות שהוא עמד בפני פריצת דרך . לעולם לא נוכל לדעת . וגם זו טרגדיה . עמרי היה בעל אישיות מיוחדת וייחודית, אבל הסיפור שלו הוא, בזעיר אנפין, הסיפור העגום של מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ . צר לי, עמרי, שנאלצת לעבור את הוויה דולורוזה הזו של חיי האקדמיה, אבל הותרת את חותמך על מאות ואלפי התלמידים שלימדת, ובמחקרים שכתבת . אני מבטיח לך כי האגודה המקצועית שאני עומד בראשה תעשה כל מאמץ לשמר את זכרך בתוך הקהילה האקדמית . יהי זכרו ברוך ! אלי פודה החוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון, האוניברסיטה העברית נשיא האגודה ללימודי המזרח התיכון והאסלאם ( אילמ"א ) * הדברים נאמרו בהלוויתו של עמרי ניר ז"ל .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא