|
|
עמוד:11
פתיחה 11 מוסרית . מתוך עלילה זו של המקום הישראלי בוקעת עלילה נוספת : סיפורה של משפחה יהודית צרפתית בעיירה קטנה ליד פריז, משפחתה של עופרה, סביב הלווייתו של בן המשפחה, מישל, הומוסקסואל שמת מאיידס . זה בערך הסיפור שכתבתי לפני שנים אחדות, והוא עדיין כל כך קרוב, כמעט מחניק, שהמחנק מחייב סוג של התרחקות . אני מתבוננת בו אפוא מתוך זרות ומרחק שהם תולדה של הקִרבה והמחנק : מי שכתבה את הספר הזה היא אותה "אני" - "לא-אני" . אני רוצה להשהות לרגע את הדיון בעולם של הספר כדי לדווח מה אני אוהבת לקרוא : ובכן, אני אוהבת לקרוא רומנים של המאה התשע עשרה, אני אוהבת את ג'ורג' אליוט, הנרי ג'יימס, גוסטב פלובר וש"י עגנון, אני אוהבת את הצורה הטוטאלית של הרומן שמאפשרת לי להתאשפז בתוכה ולא מקיאה אותי החוצה שוב ושוב . הספר שכתבתי, הספרים שאני כותבת, בת דודה יקרה, אינם כאלה, למגינת לבי הרבה, ו"שִׁירִים שֶׁכָּתְבוּאֲחֵרִים", כפי שאומרת המשוררת דליה רביקוביץ, "אֲנִי אוֹהֶבֶת יוֹתֵר" . אני לא יכולה להיות יותר או פחות מאשר בת תקופתי, לשוני והמציאות הישראלית הקרועה, שהיא במידה רבה שם נרדף לזהותי, והספרים שאני כותבת הם לא לגמרי הספרים שאני אוהבת לשהות בתוכם כקוראת : הם קרועים ונקרעים בתוך עולמם, הם מלאי איריטציות ועצבנות קיומית, ורוב הזמן הם אינם מאפשרים שִׁכחה של חסד ואשליה של חסד . הצרה היא שאני מוכרחה לכתוב אותם, שאני כפופה להם ולטמפרמנט שהם מכתיבים באופן שאני לא מבינה לחלוטין, ובינינו לבין עצמנו, מוטב גם שלא אבין לחלוטין . מה פירוש "מוכרחה", את שואלת, ואיך זה יכול להיות שכותב מפוצל כל כך בין הטקסטים שהוא כותב לבין הטקסטים שהוא אוהב, בין התקופה שבה הוא חי לבין תקופה אחרת, בין הרגישות הפסיכולוגית, החברתית והלשונית שלו לבין רגישות אחרת, פחות שסועה, נקרא לה, בין האינטואיציה האפולינית שלו לבין זו הדיוניסית ? אז הנה ה"מוכרחה" שדיברתי עליו, או, לפחות, החלק הגלוי של ה"מוכרחה" : כתבתי את הספר הזה, "שרה, שרה", מתוך ובתוך תחושה מתמדת של מחלה, של קריסה פיסית כמעט . מתישהו במהלך הכתיבה הבנתי שהמחלה היא לא לגמרי מחלתי שלי, רונית מטלון, האישיות הביוגרפית, אלא מחלתו של הספר, העולם של הספר . הבנתי בצורה מעומעמת שהאנשים שאני
|
אפיק
|