|
|
עמוד:8
רונית מטלון 8 כי זה בעצם אחד התפקידים החשובים של הספרות, אם אכן יש לה תפקיד : להזעיק אליה את כל בנות הדוד שבעולם, באשר הן, אלה שהסופר מכיר ואלה שהוא לא מכיר או יכיר בעתיד, לטפל בהן יפה ולגרום להן להרגיש בבית בתוך החלל של הרומן . דברַי, אם כך, מופנים לבת דודה, מוקדשים לבת דודה ונושאים עיניים לבת דודה . בת דודה יקרה, אחד מידידַי הסופרים מספר שכאשר ספר שלו זוכה לביקורת רעה בעיתון הוא מפתח תגובה שמסתמנת בשלושה שלבים : בשלב הראשון הוא שונא את המבקר ורוצה להרעיל אותו . בשלב השני מצלצלים החברים לנחם, וכולם, כולל הסופר, סבורים שהמבקר אידיוט ולא מבין כלום . בשלב השלישי הוא מתעורר בלילה חרד ושטוף זיעה קרה : "ומה אם הוא, המבקר, צודק ? " אני מספרת לך את האנקדוטה הזאת, בת דודה יקרה, כדי להגיד לך שהשלב השלישי הוא השלב המדויק והנכון . לא זה ש"המבקר צודק" הוא הנכון, אלא החוויה העומדת מאחורי החשש הילדותי ש"המבקר צודק" . לחוויה זו של סופרים כלפי יצירתם, כלפי עצמם, כלפי קהל קוראיהם לפעמים, הייתי רוצה לקרוא כאן "עמדה של תבוסה", של ידיים ריקות . לא, לא, אל תזקפי את גבותייך בתימהון למשמע המילה התבוסתנית "תבוסה" . אני יודעת כמוך עד כמה ההוויה המצליחנית והפוסט-קפיטליסטית שבתוכה אנחנו חיים ומתעצבים מתעבת את המילה הזאת וחרדה מפניה כמו מפני צרעת . המילה הזאת, "תבוסה", היא האחר המוחלט של התרבות המערבית, ובכל זאת אני מתעקשת : תבוסה . בגלל המילה הזאת והחוויה הזאת לא אבוא אלייך, בת דודה יקרה, כמו סוכן מכירות ממולח שרוצה למכור לך מכונית מצוינת בחצי מחיר ובתשלומים נוחים אלא דווקא כמי שיפרט באוזנייך, ובאריכות רבה, אם לא תפקע סבלנותך, את הפגמים השונים בשִׁלדה, את מגבלות המנוע והקשיים בייצור . לא, לא התכוונתי להגיד בכל זה "אל תגעי בספר" ; לא זו התבוסה שדיברתי עליהן . אם תגעי בספר ואם לא, אם תאהבי ואם לא, אם תסתייגי ואם לא — כל השאלות האלה שייכות לטריטוריה שאני מאוד מוקירה ושמה "חירות הקורא" . אין לי, ככותבת, דרכון להיכנס אִתו לטריטוריה הזאת, אין לי בה באמת דריסת רגל, וכך ראוי . אני לא רוצה להגיד בזה שאני שוות נפש כלפי אהבת
|
אפיק
|