דבר המחבר

עמוד:10

שער ראשון : מוסיקה  10  לפני 40 שנה, כשיצאתי כעיתונאי למסע אל הלא נודע, לא ידעתי בכלל לאן פניי מועדות . יכול להיות שהדרך בחרה בי, כי על הדרך ל"מִלְחֶמֶתָרְבּוּת", הצטלבו כל מלחמות הזהות המפוצלת, המוכחשת והמודחקת, שהצטלבו בתוכי מיום לידתי והאיצו מטמורפוזה זהותית מקצה לקצה . הדרך העקלקלה, המעשירה ומעצבת תודעה מחדש, הובילה אותי לצד המושתק של התרבות הישראלית המתהווה, שהיה, לפחות עד קיץ ,1981 אזור דמדומים מחוץ לתחום שכף רגלי טרם דרכה בו אי-פעם . בכל פעם שנפלה לידי דמות עלומה מהצד האפל של הירח, הרגשתי כמי שהתפרץ לדלת פתוחה שחיכתה שמישהו יתפרץ לתוכה, ויספר במקומה את הסיפור שלא סופר . בהתחלה הרגשתי כמו עלי בבא בפתח המערה . מהר מאוד הבנתי שחוץ ממני ואולי עוד כמה שדרני רדיו, כל התקשורת הממוסדת נשבעה אמונים לחזית הסירוב בכל הנוגע לתרבות תת-קרקעית עם ניחוח "מזרחי" . בשלב מסוים כשקלטתי שאני פרש בודד במערכה, נטענתי בתחושת ייעוד ושליחות, כאדם שחייב חוב לתרבות שהודרה ביד מכוונת וזדונית מההיסטוריה הישראלית . כשקראתי מחדש את כל הראיונות הישנים-נושנים שנשלפו ממצולות השכחה ונשזרו אחרי עשרות שנים ל"מִלְחֶמֶתָרְבּוּת", התוודעתי לעובדה שמדובר ביריעה תיעודית נחשונית, החושפת זרמים תרבותיים שביקשו נואשות לפרוץ מחושך לאור . בחלוף 40 שנה מאז שקיימתי את אותם ראיונות, עדיין קשה לקבוע אם מה שהתחולל כאן פרמט מחדש את מפת התרבות הישראלית . בסוף שנות ה- 90 , כשאייל גולן ושרית חדד הפכו לחלק מהתודעה הקולקטיבית, אפשר היה לחוש לראשונה, לפחות בגזרה המוסיקלית, את הקציר ברינה, של כל אלה שזרעו בדמעה לפניהם והלכו בארץ לא זרועה . מאידך, העובדה שבאפריל 2021 , בריאיון משלים עם אביהו מדינה, אחד מקברניטי המהפכה לדורותיה, הוא הצהיר : "התפיסה, בגדול, לא השתנתה . הכול פה נשאר אותו הדבר . הם עדיין לא מקבלים אותנו כשווים, ואנחנו עדיין סרח עודף", מדליקה יותר מנורה אדומה אחת, ומזמינה לקרוא בין דפי "מִלְחֶמֶתָרְבּוּת" את כל מה שרציתם לדעת על כל מה שהממסד לא רצה שתדעו אף פעם . אילן שאול

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא