|
|
עמוד:9
הקול האורפיאי 9 קִרבה לטבע, למשל ) והצגת דמות מוקטנת במקצת של המשוררת, דמות מושגת ונוחה להידברות אולי יותר משהיא באמת, אך גם מעניינת ומאתגרת פחות מן הדמות הלא קלה והלא תמיד נחמדה העולה מבחינה מקיפה ושהויה של כלל יצירת המשוררת, כפי שנוצרה עד עתה . כדי להתוודע אל דמות זו בכל שיעור קומתה עלינו לחזור קודם כול אל שלושת קובצי השירה הראשונים : "נני ושנינו" ( 1972 ) , "סריטה של חתול" ( 1978 ) ו"גַלופּ" ( 1980 ) , שהביקורת כמעט לא נתנה את דעתה עליהם ; אלה הקבצים שפרסמה משעול בתקופת האלמוניות למחצה שלה . אין ספק שקבצים אלה נופלים ברמתם מ"יומן מטע" ומן הקבצים שבאו בעקבותיו, וכן ברור שב"יומן מטע" הגיעה שירת משעול לגיבושה הפואטי המלא הראשון . אף על פי כן, אולי דווקא משום שהגיבוש הפואטי עדיין אינו שלם בהם, מאפשרים הקבצים המוקדמים עמידה חשופה יותר בפני המציאות הנפשית הבסיסית שמתוכה נבעה יצירת המשוררת . האבחנה במתחים ובעימותים הפנימיים, האופיינים למציאות זו, מאפשרת גם חדירה לדינמיות הפואטית שנתהוותה בצִלָם ובכוחם של המתחים והעימותים ועיצבה בהדרגה את הסגנון השירי של אגי משעול, שסימני ההיכר שלו מתבלטים עוד לפני הופעת "יומן מטע", ב"גַלופּ", ואולי גם לפניו . העיון המפורט בשלושת הקבצים הראשונים הוא אפוא תנאי הכרחי לבחינה מושכלת של שירת המשוררת גם בשלביה הבשלים יותר . ייאמר מיד : שלושת הקבצים, ובייחוד שני הראשונים שבהם, משקפים מציאות נפשית מפוצלת, לעתים מבותרת לחלקים שונים, שהדוברת השירית מנסה בשיר אחר שיר — לא תמיד בהצלחה — לאחות את קרעיה, או לפחות להשיג לחלקיה השונים מידה של דו-קיום נסבל . המודעות העצמית, החוכמה וההומור, הם הכוחות הנפשיים והשכליים שהדוברת של משעול מגייסת כדי שתוכל לעמוד במטלה הזאת . אבל אף על פי שהכוחות האלה מצויים לה במידה גוברת והולכת, אין בהם כדי להסתיר הוויה טרומית של סבל ושל תעייה על גדות הכאוס הנפשי . הדוברת של המשוררת יודעת שעליה להציל את עצמה משקיעה בתוך
|
אפיק
|