|
|
עמוד:8
דן מירון 8 סייע למשוררת להוציא לאור את "יומן מטע" ( 1986 ) , קובץ מקיף ומורכב יותר מקודמיו, שבזכותו שברה את קיר הזכוכית העבה המפריד בין אלה הנראים מקדמים את העשייה השירית היצירתית והמחדשת, ובין המון "הנוכחים הנפקדים", הנראים, בצדק או שלא בצדק, כאילו הם שרים בעיקר לעצמם . ויינפלד אף תמך במשוררת תמיכה נדיבה בהמשך דרכה, כשעדיין הייתה ה"התקבלות" שלה בשלבים שבטרם קאנוניזציה . אין אפוא צורך או אפשרות "לגלות" את שירתה של משעול . כמו כן אין צורך ואפשרות לדלג על תובנות ואבחנות חשובות שנכללו ברשימות הביקורת על ארבעת קובצי השירים שהופיעו אחרי "יומן מטע", מהן שכתבו קוראי שירה רגישים וחדי עין . אפשר להסתייע באחדות מן הרשימות האלה ; אפשר, ולעתים גם הכרחי, להתווכח איתן ולערער על תפיסות מוטעות שנבעו בעיקר מהתרשמויות מקוטעות והסתמכו על קובץ בודד, ולפעמים גם על שירים ספורים . משום כך נדרשים היום בעיקר בירורים ובחינות בשירת אגי משעול שחורגים מן המעגל הרצנזנטי-ההתרשמותי שמיקד את הדיון בקבצים הבודדים, כל אחד לעצמו . השירה הזאת דורשת בעליל בחינה אנליטית ומקיפה של כלל יצירתה של המשוררת עד כה ; בחינה שמבקשת לסמן את קווי ההתפתחות העוברים לכל אורכה של היצירה הזאת, ולכל רוחבה של הפואטיקה האישית הייחודית העקרונית המשמשת ביסודה, והבאה לידי גילוי בכל שלב משלבי צמיחתה . שעתה של בחינה כזאת הגיעה הן בשל ההצטברות הכמותית והאיכותית של יצירת אגי משעול למן הופעת קובץ הבכורה שלה, "נני ושנינו", בשנת ,1972 הן משום המורכבות של יצירה זו, שהדיון הרצנזנטי, המקוטע מטבעו, התקשה לעמוד עליה . מורכבות זאת מתגלה בהיסטים תמטיים וסגנוניים שהתחוללו בתוך התפתחות שירית ממושכת ומפותלת שאינה מאבדת את רציפותה . בשל היסטים אלה נטתה ההתרשמות מן השירים להבליט תכונה מתכונותיהם ולהוציאה מהקשר רבגוני ומורכב יותר . מכאן מידה של פשטנות בהעמדת יצירת משעול על "עיקר" כלשהו ( על חושניות, או
|
אפיק
|